מבת
אל פרשת דברים
א'
כתוב בפרשה:
[דברים
א ז] פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה
בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן
עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.
לעניות
דעתי, הפסוק מעניין מאד! הוא קובע את גבולות היישוב היהודי גם בלבנון, "עַד
הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". לעומת זה, פסוקים אחרים, רובם, מדברים על
ארץ ישראל, עד הירדן. יש כאן קושיה!
לעניות
דעתי, יכול להיות הפירוש הבא:
ארץ
ישראל, מקום התנחלותם של שבטי ישראל, לפי רצון הקב"ה, היא עד הנהר ירדן. אבל,
בני ישראל, היהודים, יבואו "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ" למרחבים הרבה
יותר רחבים, "עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". למשל, גלות בני
ישראל בבבל, שבטים יהודיים בערב סעודית.
ב'
הפרשה נגמרת בפסוק אופטימי ביותר:
[דברים
ג כב] לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם.
אבל,
לפסוקים האופטימיים האלה, נצמדת הפטרה קשה, מלאת תוכחות על בני ישראל. ההפטרה לא
דומה בכלל לפרשה. לעניות דעתי, יש לשאול למה, למה חכמינו ע"ה, למה חכמי הגמרא
ע"ה, עשו את החיבור הזה? הרי ידוע ששום דבר לא קורה במקרה, הכול בהשגחת
הקב"ה.
לעניות
דעתי, יכול להיות הפירוש הבא:
חכמינו
ע"ה רצו אולי לעורר אותנו מן ההרדמה שהכול בסדר, סומכים על הקב"ה וזהו,
אין לבני ישראל מה לעשות יותר שום דבר, אפילו לא לסור מרע!
ההפטרה
באה ואומרת לנו שלא כך המצב! על עם ישראל לדאוג למצבו הרוחני התקין, כול הזמן, בלי
הפסקה!
סורו מרע ועשו טוב!
והעיקר
לא להתייאש! כמה שהנר דולק, אפשר עוד לתקן! טוב לחיות בעד ארצנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה