דף
שבועי בגמרא
מסכת
עבודה זרה, דף ל"ב, עמוד ב'
משנה:
ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורים, ואין איסורם איסור הנאה:
חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהם (רבי ובית דינו התירו את
השמן), והשלוקות, והכבושים שדרכם לתת לתוכם יין וחומץ, ודג טרית קצוץ, וציר שאין
בו דג כלבית שוחה בו, והחילק, וקורט של חלתית, ומלח סלקונדית – הרי אלו אסורים,
ואין איסורם איסור הנאה.
והשלקות - כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור וכולהו משום חתנות:
וכבשין - לכבוש דגים וירק וראש ורגלים של בהמה בחומץ:
וטרית - מין דגים קטנים מלוחים:
טרופה - שנטרפו ונשתברו הדגים ואין ניכרין הלכך חיישי לטמאים:
וציר
שאין בה דגה כלבית שוטטת בו -
שדרך כלבית ליגדל מאליה בציר של דגים טהורים ואם יש ציר דג טמא
עמו לא תגדל כלבית בו והיא עצמה טמאה:
והחילק - מין דגים קטנים טהורים והיא סולתנית ואין לה סנפיר וקשקשת
ועתיד לגדל לאחר זמן סנפיר וקשקשת וקיימא לן דמותרת ואמר בגמרא מפני מה אסרוה מפני
שעירבונה עולה עמה דגים טמאים הדומים לה הלכך לא שנא טרופה ול"ש אינה טרופה
איכא למיחש לאחד מאלף ביניהם דדמו ליה ולא מינכרי אבל טרית אין שקץ דומה לה הלכך
כי אינה טרופה שריא:
חלתית - מין פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז ומחתכין את קרטיו
בסכין ואסור משום שמנוניתא דסכינא:
ומלח
שלקונדית -
מפרש בגמ' (לקמן לט:):
גמרא:
חלב, למה נחשוש בו? אם משום החלפה – חלב טהור לבן, חלב טמא
ירקרק. ואם משום עירוב – נעמיד אותו, שהרי אמר מר: חלב טהור עומד (כשמכינים ממנו
גבינה), חלב טמא אינו עומד. אם הוא רוצה אותו לגבינה, כך הוא. כאן במה אנו עוסקים?
שהוא רוצה אותו לכמכא. וניקח ממנו מעט ונעמיד אותו! מכיוון שגם בחלב טהור יש מי
גבינה שאינם עומדים, אי אפשר לעמוד על הדבר. ואם תרצה אמור: אפילו תאמר שהוא רוצה
אותו לגבינה, יש (חלב טמא) שעומד בין הטיפות (של חלב טהור).
לכמכא - מאכל:
והפת:
אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן: פת לא הותרה בבית דין. מכלל הדברים
נשמע שיש מי שמתיר? כן, שכאשר בא רב דימי, אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה, והביא עובד
כוכבים לפניו פת של נחתום, מאפה של סאה. אמר רבי: "כמה נאה פת זו!".
(שאלו אותו) "מה ראו חכמים לאוסרה?". (ענה) מה ראו חכמים – משום חתנות.
(אך רבי המשיך ושאל) "אלא מה ראו חכמים לאוסרה בשדה?". חשבו העם שהתיר
רבי את הפת, ולא כך היא, רבי לא התיר את הפת.
רב יוסף, ויש אומרים רב שמואל בר יהודה, אמר: לא כך היה המעשה,
אלא אמרו: פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה שהפת מצומצמת לתלמידים. אמר רבי:
"אין כאן נחתום?". חשבו העם לומר (שהתכוון ל)נחתום עובד כוכבים, והוא לא
אמר אלא נחתום ישראל.
אמר רב חלבו: אפילו למי שאומר (שהתיר) נחתום עובד כוכבים, לא
נאמרו הדברים אלא כשאין נחתום ישראל, אבל במקום שיש נחתום ישראל – לא.
ורבי יוחנן אמר: אפילו למי שאומר (שהתיר) נחתום עובד כוכבים,
דברים אלו אמורים בשדה, אבל בעיר – לא, משום חתנות.
אביו של איבו היה חותך ואוכל פת ליד מצרי. אמר להם רבא, ויש
אומרים רב נחמן בר יצחק: "אל תדברו עם איבו, שאוכל לחם של ארמיים (גויים)".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה