ט'
באב: זיכרון, משמעות ותקווה
ט'
באב הוא אכן יום צום ואבל ביהדות, המציין את חורבן בית המקדש הראשון והשני. זהו
שיאו של תהליך אבלות הנמשך שלושה שבועות, והוא נחשב ליום הקשה והעצוב ביותר בלוח
השנה היהודי. אבל משמעותו חורגת הרבה מעבר לזיכרון היסטורי של אירועים טראומטיים.
מעגל
האסונות:
חז"ל מונים במשנה (מסכת תענית) חמישה אירועים קשים שאירעו
בתשעה באב, המראים כיצד יום זה הפך ליום "מיועד לפורענות":
- חטא
המרגלים: נגזר על דור המדבר שלא ייכנסו
לארץ ישראל. זהו השורש, החטא הקדמון של חוסר האמון בארץ ובקב"ה.
- חורבן
בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר מלך בבל (586
לפנה"ס).
- חורבן
בית המקדש השני בידי טיטוס והרומאים (70
לספירה).
- נחרשה
העיר ירושלים על ידי הרומאים.
- נפילת
ביתר,
המעוז האחרון במרד בר כוכבא,
וטבח המוני ביהודים (135 לספירה).
לאורך ההיסטוריה, אסונות נוספים נקשרו לתאריך זה, ובראשם גירוש ספרד בשנת 1492.
מנהגי
האבלות:
ביום זה נהגים חמישה עינויים, בדומה ליום הכיפורים: איסור
אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (מריחת שמן או קרם), נעילת הסנדל (נעלי עור), ותשמיש
המיטה. מלבד זאת, נוהגים מנהגי אבלות נוספים: יושבים על הרצפה או על שרפרפים
נמוכים, נמנעים מלימוד תורה (שנחשב למשמח), למעט קטעים העוסקים בחורבן ובאבלות
(כמו ספר איוב, נבואות החורבן בירמיהו, ומדרשי חז"ל על החורבן).
המשמעות
העמוקה: לא רק אבל על העבר
האבלות בתשעה באב אינה רק על אבנים שנחרבו, אלא על המשמעות
הרוחנית של החורבן. זהו אבל על:
- הסתר
הפנים: אובדן הקשר הישיר והגלוי עם
הקב"ה, שהתבטא בהשראת השכינה בבית המקדש.
- הגלות:
הפיזור של עם ישראל בין האומות
והסבל המתמשך שנבע מכך.
- הסיבה
לחורבן: חז"ל קבעו שבית המקדש השני
חרב בעוון שנאת חינם. לכן, האבלות היא גם חשבון נפש לאומי על הפילוג והמחלוקות
הפנימיות, שמהוות סכנה קיומית לעם בכל דור ודור.
- חכמים
הורו להתאבל על החורבן כאילו בימינו נחרבה ירושלים, כדי להדגיש שאם הסיבות לחורבן
(כמו שנאת חינם) עדיין קיימות, הרי שהחורבן הרוחני עודנו כאן, והאחריות לתקן
מוטלת עלינו.
מחורבן
לגאולה: אין להתייאש
באופן
מפתיע, ט' באב הוא לא רק יום של ייאוש, אלא גם יום של תקווה עצומה. חז"ל
אומרים במדרש: "ביום
שחרב בית המקדש, נולד המשיח". אמירה זו מלמדת שדווקא מתוך השפל
הגדול ביותר, מתוך ההכרה בחורבן ובחוסר, נולד הצורך והכוח לצמוח מחדש ולקרוא
לגאולה. האבל אינו מטרה בפני עצמו, אלא אמצעי לעורר את הלבבות לתשובה, לאהבת חינם,
ולכיסופים לבניין ירושלים ולתיקון העולם כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה