ט'
באב
השנה,
ט' באב היה יום קשה מאד בשבילי. לא בגלל הצום, אלא בגלל הפסימיות שבי, הפסימיות
לגבי גורל עם ישראל, בימינו אלה. אני לא כותב זה לגרום לכם ייאוש, אלא לעורר אתכם!
אסביר
את המחשבות שלי:
-
נזכרתי
שאחרי ט' באב, קורבן בית המקדש הראשון, בא ג' בתשרי, רצח גדליה, ע"ה!
ז"א, אחרי חורבן בית המקדש הראשון, היו כאלה בין בני ישראל שלא למדו לקח מן
החורבן, והמשיכו במעשי פילוג בעם, עד רצח גדליה, ע"ה! לכן, אפילו החורבן לא
הספיק, לא היה הוכחה "חיה" על ההרס והסכנות שבפילוג העם. כידוע, רצח
גדליה הביא לביטול כמעט מוחלט של הנוכחות היהודית ביהודה, ובארץ ישראל בכלל.
-
נזכרתי
שאחרי ט' באב, חורבן בית המקדש השני, בא מרד בר כוכבא. התוצאות של המרד היו
נוראיות: ביטול כמעט מוחלט של היישוב היהודי בארץ ישראל, ביטול ירושלים והפיכתה
ל"יוליה כפיתוליה", ביטול יהודה וארץ ישראל והפיכתם
ל"פלשתינה". אפילו בימינו אלה, אחרי כאלפיים שנים ממרד בר כוכבא,
מרגישים את התוצאות ההרסניות שלו.
עד
כדי כך, שבגמרא קוראים לבר כוכבא 'בר כוזבא'! זה גם בגלל שנאת חינם, כנאה, ופילוג
בעם!
זאת
אומרת, החורבנות שבעם ישראל הם לא ביטחון והבטחה שהדברים הרעים ישתנו, לא יחזרו על
עצמם!
גם
בימינו אלה, אם לא תתעוררו, אין שום ביטחון, אין שום הבטחה, שדברים רעים אלה לא
יכולים לחזור על עצמם!
סורו
מרע, סורו משיח משפיל ומפלג, סורו משנאת חינם, סורו מקנאה, סורו מפילוג בעם ישראל!
אין
לנו זמן, כול תיקונים אלה אמורים להיות לפני הדין! אני לא יודע מתי הדין, הוא יכול
להיות כול רגע, לכן תתעוררו עכשיו, לפני שמאוחר מדי!
והעיקר
לא להתייאש! כמה שהנר דולק, אפשר עוד לתקן! טוב לחיות בעד ארצנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה