פירוש התורה - וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי: לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת תצווה:

[שמות כט א] וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי:  לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם--תְּמִימִם. 

[תרגום אונקלוס] וְדֵין פִּתְגָמָא דְּתַעֲבֵיד לְהוֹן, לְקַדָּשָׁא יָתְהוֹן--לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי:  סַב תּוֹר חַד בַּר תּוֹרֵי, וְדִכְרִין תְּרֵין--שַׁלְמִין.

[תרגום יונתן] וְדֵין פִּתְגָמָא דְתַעֲבֵיד לְהוֹן לְקַדְשָׁא יַתְהוֹן לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי סַב תּוֹר חַד בַּר תּוֹרֵי דְלָא עֵירוּבִין וְדִכְרִין תְּרֵין שַׁלְמִין:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 352]):

"וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לשמש לפני, קח פר אחד בן בקר אחד ממינו, שאינו מן הכלאים ,(הרכבת מין בשאינו מינו) ואילים שנים תמימים ."

-          תרגום יונתן מוסיף דְלָא עֵירוּבִין שבעברית שלא עירוב.

עֵירוּבָא (ברכות לט ב; שבת קיז ב)   -   עֵרוּב

ערוב - (ז') ערבוב, עשיית תערובת, לישה, רקיחה, רביכה, בלבול, מיזוג, מזיגה, טמיעה, התבוללות

למה איסור כלאיים? מצאתי באינטרנט

טעמי האיסור

https://he.wikipedia.org › wiki ›כלאיים

לדעת חלק מהראשונים אין טעם ברור לאיסור כלאים וצריך לקיימה רק מתוך מחויבות למצוות הקב"ה:

את חקתי תשמרו - ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו', חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר — רש"י ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט

אך ברמב"ן דחה דברים אלו ראשית שלא נאמר 'חוק' רק לעניין כלאי בגדים (שעטנז) ולא לעניין כלאי בהמה, מלבד זאת הוסיף הרמב"ן:

ואין הכונה בהם שתהיה גזרת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם, כי כל אמרת אלוה צרופה. רק החקים הם גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם, ואין העם נהנים בהם אבל מהרהרין אחריהם בלבם ומקבלים אותם ליראת המלכות, וכן חוקי הקדוש ברוך הוא הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים, אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה — רמב"ן ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט

בעקבות זאת נאמרו בראשונים טעמים שונים לאיסור כלאים:

הרמב"ם משער שאיסורי הרכבת אילנות וכלאי זרעים מקורם בטקסי פולחן אליליים כגון אלו המתוארים בכתבי ה"צאבה" בהם היו מעורבים הרכבת אילנות ומשגל, והתורה באה להרחיק ממנהגים כגון אלו. "... ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה". וסיבת איסור כלאי הכרם - "שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודימו (=חשבו) שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל".

לדעת הרמב"ן עצמו טעם איסור הכלאיים הוא שה' ברא את כל הצמחים והחיות בעולם במצב שהם יכולים להתקיים ולהעמיד צאצאים בכוחות עצמם, ואילו בכך שהאדם מרכיב צמחים הוא כאילו עוזר לה' בהשלמת עולמו. המהר"ל מבאר שכוונת הרמב"ן רק ליצירה חדשה, אך שכלול ושיפור - מותרים.

סיבה נוספת לאיסור, הוא על פי תורת הסוד מאחר שלכל צמח יש מלאך למעלה שאומר לו "גדל" וכאשר מערבבים סוגי צמחים זה הורס את סדרי בראשית.

לאיסור ישנם גם מספר יתרונות מדעיים, סוגי יבולים שונים לוקחים מהאדמה כמויות שונות של מים ומינרלים ולכן יבול יותר "חזק" יפגע ביבול יותר "חלש" כמו האיסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ולכן האיסור שומר על היבולים ה"חלשים".

עניין נוסף לאיסור כלאים, מאחר שהם מעין הנדסה גנטית, נושא שמצוי בביקורת רבה. עם זאת, הפוסקים הבחינו בין הרכבה (דוגמת קביעת ענף ממין אחד על גזעו של מין אחר) ובין הכלאה (הצלבת אבקנים ממין אחד עם שחלות ממין אחר) ונראה שבהכלאה יש מקום להקל.