פירוש התורה - וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

  כתוב בספר שמות, פרשת תצווה:

[שמות כח לז] וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. 

[תרגום אונקלוס] וּתְשַׁוֵּי יָתֵיהּ עַל חוּטָא דִּתְכִילְתָא, וִיהֵי עַל מַצְנַפְתָּא; לָקֳבֵיל אַפֵּי מַצְנַפְתָּא, יְהֵי.

[תרגום יונתן] וּתְשַׁוֵּי יָתֵיהּ עַל שְׁזִיר חוּטָא דִתְכֶלְתָּא לִמְכַפְּרָא עַל חֲצִיפֵי אַפַּיָא וִיהֵי עַל מַצְנַפְתָּא מֵעִילַוֵי תְּפִילַת רֵישָׁא כָּל קְבֵיל אַפֵּי מִצְנַפְתָּא יְהֵי:

א' תרגום יונתן בעברית:

"ותשים אותה על חוט שזור של תכלת, לכפר, על מצח (?) פניו, ויהיה על הטורבן [(ז') מצנפת, תרבוש, כיפה, מעטפת, כיסוי ראש (של גברים)] מעל תפילין של ראש, הכול מול פני המצנפת יהיו."

-          רש"י מפרש:

על פתיל תכלת - ובמקום אחר הוא אומר (שמות לט) ויתנו עליו פתיל תכלת ועוד כתיב כאן והיה על המצנפת ולמטה הוא אומר והיה על מצח אהרן ובשחיטת קדשים (זבחים יט) שנינו שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין למדנו שהמצנפת למעלה בגבוה הראש ואינה עמוקה להכנס בה כל הראש עד המצח והציץ מלמטה והפתילים היו בנקבים ותלויין בו בשני ראשים ובאמצעו ששה בג' מקומות הללו פתיל מלמעלה אחד מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד ופתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השנים והולך על פני רוחב הראש מלמעלה נמצא עשוי כמין כובע ועל פתיל האמצעי הוא אומר והיה על המצנפת והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל והטס תלוי כנגד מצחו ונתקיימו כל המקראות פתיל על הציץ וציץ על הפתיל ופתיל על המצנפת מלמעלה

-          תרגום יונתן מוסיף עַל חֲצִיפֵי אַפַּיָא וִיהֵי עַל מַצְנַפְתָּא מֵעִילַוֵי תְּפִילַת רֵישָׁא שבעברית על מצח (?) פניו, ויהיה על

הטורבן [(ז') מצנפת, תרבוש, כיפה, מעטפת, כיסוי ראש (של גברים)] מעל תפילין של ראש.

יכול להיות שתרגום יונתן מביא פרטים על כיסוי ראש אצל גברים יהודיים בתקופת בית המקדש הראשון.

מצאתי באתר ויקיפדיה על כיפה וכיסוי ראש לגברים יהודיים:

כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעת העתיקה. ביהדות, הכוהנים היו מצוּוים לעבוד בבית המקדש כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי תקופת בית שני ובתקופת המשנה, היו הסוּדָר, הכובע או הטלית פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש בברייתא במסכת שבת.

מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים בתלמוד בבלי במסכת שבת. תחילה מוזכר שעל דיינים לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה ברייתא האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כאשר בשניהם מבאר רש"י שהסיבה היא מפני מורא השכינה. המקור המפורסם יותר הוא לגבי האמורא רב נחמן בר יצחק, שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כגנב, בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.

מקור נוסף מובא אף הוא באותה המסכת: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא (תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש." (מסכת שבת קיח, ב) אמרה זו מופיעה במקום אחר בליווי הנימוק: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (הלך) ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי." (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד א'). אמרות אלו מובאות כמקור לפסיקתו של ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ב', סעיף ו'); אולם ברור שהתופעה חלחלה בצורה כזו או אחרת בקרב העם מאות שנים רבות קודם לכן.