אברבנאל על תורה
בראשית א׳:ט׳
ויאמר ה' יקוו המים. עד יום שלישי.
ואמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי הפרשה הזאת הם אלו:
השאלה הד' למה זה נאמר ביום הג' וירא אלהים כי
טוב שני פעמים ולא נאמר ביום אחד מימי בראשית אלא פעם אחת וגם מה ענין וירא אלהי'
כי טוב האם נתחדשה לו ית' ידיעה בדבר העשוי אחר שנעשה שהיה טוב מה שלא היה יודע
קודם לכן זה באמת לא יתכן כי הכל גלוי וידוע לפניו תמיד:
לעניות דעתי, הקושיא מתייחסת לפסוקים
הבאים בספר בראשית:
[בראשית א ט-יג] וַיֹּאמֶר ה'
יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה
וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא ה' לַיַּבָּשָׁה
אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא ה' כִּי טוֹב.
וַיֹּאמֶר ה' תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ
פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ
עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא ה' כִּי טוֹב.
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.
תשובה: הקושיא מתמקדת בשני דברים עיקריים
בפסוקי בריאת העולם בפרק א':
- מדוע ביום השלישי נאמר
"וירא ה' כי טוב" פעמיים, בעוד שבימים אחרים בבריאה נאמר רק פעם
אחת? השאלה היא, מה מייחד את היום השלישי שמצדיק את הכפילות הזו?
- מה המשמעות של "וירא ה' כי
טוב" בכלל? האם
ייתכן שהקב"ה, שהוא יודע כל, "לומד" שהבריאה טובה רק לאחר
מעשה? הרי
ידוע שהכול גלוי וידוע לפניו, אז מה פשר הביטוי הזה? האם הוא מעיד על חידוש ידיעה
אצל הקב"ה, דבר שלכאורה לא ייתכן?
1. דון יצחק אברבנאל ע"ה
מוסיף רעיון מעניין: הוא מקשר את הכפילות "כי טוב" ביום השלישי לחוסר
ה"כי טוב" ביום השני.
- כידוע, ביום השני של הבריאה
(בריאת הרקיע) לא נאמר "וירא ה' כי טוב". חז"ל דרשו
זאת וראו בכך רמז לכך שהמלאכה של היום השני לא הייתה "מושלמת" בפני
עצמה, אלא הייתה הכנה לימים הבאים.
- ה"טוב" הכפול ביום
השלישי בא לפצות על חוסר ה"כי טוב" ביום השני. יום
השלישי משלים ומתקן את מה שהיה חסר ביום השני, ובכך מכפר על "חצי
הטוב" של היום השני.
יכול להיות רמז
"לא להתייאש"? מה שלא הספקת ביום אחד, אפשר להמשיך ולהשלים למחרת?
- המשכיות בבריאה: סדר הבריאה עצמו מלמד על
המשכיות. לא כל דבר נברא בבת אחת, אלא יש תהליך, שלבים, והמשך. היום השלישי משלים את מה שהיה
חסר ביום השני, ובכך מראה שהבריאה מתקדמת ומשתפרת משלב לשלב.
- מסר חינוכי: ניתן לראות בכך מסר חינוכי
עבורנו. בחיים
שלנו, לא תמיד מצליחים להשלים הכל ביום אחד. יש ימים פחות מוצלחים, יש
עיכובים, יש דברים שלא מסתדרים. העובדה
שביום השלישי יש "פיצוי" יכולה ללמד אותנו לא להתייאש מכישלונות
זמניים, ולהמשיך הלאה. גם
אם לא הצלחנו היום, יש לנו את מחר להשלים, לתקן, ולשפר.
- חזרה בתשובה: במובן עמוק יותר, אפשר לקשר זאת
גם למושג החזרה בתשובה. חטאים
ומעשים לא טובים הם כמו "חוסר" ו"פגם" בעולם. אבל תמיד יש אפשרות לתקן,
להשלים, ולחזור לדרך הטובה - בדומה
ל"פיצוי" של היום השלישי.
2. "וירא ה' כי טוב" – הצהרה כלפי
הבריאה וכלפינו:
- תירוץ מרכזי הוא שהביטוי
"וירא ה' כי טוב" אינו
מכוון כלפי הקב"ה עצמו, אלא כלפי הבריאה וכלפינו, בני האדם.
- כלפי הבריאה: זוהי הצהרה אלוקית
על הערך והאיכות של הבריאה. כאילו הקב"ה מטביע חותם
של "טוב" על כל דבר שהוא בורא, כדי להדגיש את חשיבותו ותכליתו. זהו מעין "אישור
איכות" אלוקי לכל רכיב בבריאה.
- כלפינו, בני האדם: הביטוי נועד ללמד אותנו
על הטוב הטמון בבריאה, ולעורר בנו הערכה והכרת תודה
כלפי הקב"ה. התורה
משתמשת בשפה אנושית להנגשה לנו מושגים אלוקיים. "וירא ה' כי טוב" הוא
ביטוי בשפת אדם שנועד להעביר לנו מסר ברור על הטוב האלוקי הגלום
בבריאה.
יכול להיות רמז לחשבון נפש אחרי
מעשה? לבדוק את עצמינו מה עשינו, מה לא עשינו, מה יש להשלים, מה לעשות כדי להתקרב
עוד יותר אל הקב"ה?
ניתן בהחלט למצוא בביטוי זה רמזים
ועידוד לחשבון נפש אישי ורוחני:
1.
חיקוי המעשה האלוקי - "מה הוא
רחום אף אתה רחום":
- אחד העקרונות המרכזיים ביהדות
הוא חיקוי המידות של הקב"ה". מה הוא רחום אף אתה רחום, מה
הוא חנון אף אתה חנון. כשם שהקב"ה "רואה" את מעשיו
ו"מכריז" עליהם כ"טוב", כך גם אנחנו צריכים לבחון את
מעשינו ולשאוף ל"טוב".
- "וירא ה' כי טוב" יכול
להוות מודל לחיקוי: כמו שהקב"ה בוחן את בריאתו ומעריך את טובתה,
כך גם עלינו לבחון את מעשינו ולשאוף לטוב, לשלמות ולתיקון. חשבון
נפש הוא כלי מרכזי בתהליך זה.
2. "טוב"
כקנה מידה מוסרי ורוחני:
- המושג "טוב" ביהדות
אינו רק מושג אסתטי או פונקציונלי, אלא גם מושג מוסרי ורוחני. "טוב" קשור לצדק, יושר,
חסד, אמת, וקדושה.
- "וירא ה' כי טוב" יכול
להזכיר לנו שגם במעשינו שלנו, עלינו לשאוף ל"טוב" במובן המוסרי
והרוחני. חשבון
נפש מאפשר לנו לבדוק האם מעשינו אכן מכוונים לטוב, האם הם תואמים את רצון ה',
האם הם מקדמים אותנו מבחינה רוחנית.
3. התבוננות פנימית ושיפור מתמיד:
- "וירא ה' כי טוב" יכול לרמז
על הצורך בהתבוננות פנימית ושיפור מתמיד. כשם שהבריאה היא תהליך מתמשך ומשתנה,
כך גם חיינו הרוחניים צריכים להיות בתנועה של צמיחה והתעלות.
- חשבון נפש הוא כלי להתבוננות
פנימית, לזיהוי נקודות החוזק והחולשה שלנו, להבנת היכן אנחנו עומדים
מבחינה רוחנית, ולתכנון צעדים לשיפור. בדומה ל"ראייה"
האלוקית של ה"טוב" בבריאה, חשבון נפש עוזר לנו "לראות"
את ה"טוב" בתוכנו ולחתור למימושו.
4. מעגל של עשייה, התבוננות ושיפור:
- סדר הבריאה עצמו, עם אמירת
ה"כי טוב" אחרי כל יום, יכול להדגים מעגל של עשייה, התבוננות,
והערכה. אחרי
כל יום בריאה, הקב"ה מתבונן במעשה ידיו ומכריז "כי טוב".
- ניתן ליישם מעגל זה בחיינו: לעשות מעשים, להתבונן עליהם, להעריך אותם (במובן של לבדוק האם
הם טובים ורצויים), ולשאוף לשיפור מתמיד. חשבון נפש הוא חלק מהותי במעגל
זה.
5.
מה עשינו, מה לא עשינו, מה לעשות כדי
להתקרב עוד יותר אל הקב"ה?
- השאלות - "מה עשינו, מה לא
עשינו, מה לעשות כדי להתקרב עוד יותר אל הקב"ה?" – הן ליבת
החשבון נפש. "וירא ה' כי טוב" יכול להוות תמריץ לשאול שאלות
אלו באופן קבוע.
- מה עשינו: התבוננות במעשים
הטובים שעשינו, להכיר בהם ולשאוב מהם עידוד וכוח.
- מה לא עשינו: זיהוי ההחמצות
והמחדלים, להודות בהם וללמוד מהם.
- מה לעשות כדי להתקרב עוד יותר
אל הקב"ה: תכנון
צעדים קונקרטיים לשיפור, להתקדמות רוחנית, ולחיזוק הקשר עם הקב"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה