אברבנאל על התורה
בראשית א׳:ט׳
ויאמר ה' יקוו המים. עד יום שלישי.
ואמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי הפרשה הזאת הם אלו:
השאלה הג' למה זה לא זכרה התורה שנקוו המים
ונראתה היבשה ואין לך שתאמר שלמד זה באמרה ויהי כן כי הנה במלאכת שאר הימים שנא'
ויהי כן נאמר מלבד זה איך נעשה הדבר אם ברקיע אמר ויעש אלהי' את הרקיע ואם בצמחים
ותוצא הארץ דשא ובמאורות ויעש ה' את שני המאורות ואם בחיות ויעש ה' את חית השדה
ולמה השתנה א"כ הקוות המים:
תשובה: לעניות דעתי, אך ורק הקב"ה יודע
מה ה' חושב על הכתוב בתורה, למה כך ולמה כך. אנשים יכולים רק לתת תירוצים, הסברים,
לפי יכולתם, למחשבות של הקב"ה. מישהו שאל אותי: למה התורה לא ברורה, ומדויקת,
למה היא לא מסבירה את הפסוקים שלה עד הסוף? לעניות דעתי, זאת הגדולה של התורה:
הקב"ה רוצה שאנו נלמד את התורה, נחשוב עליה, נהיה גם אנו שוטפים לכתיבתה. כול
זה לא היה קורה אם התורה הייתה ברורה, ומדויקת, ומסבירה את הפסוקים שלה עד הסוף.
אם זה נאמר, אפשר עכשיו להביא
תירוצים לשאלתו של דון יצחק אברבנאל ע"ה. אני אסיר תודה לדון יצחק אברבנאל
ע"ה: דרך השאלות שלו, אני לומד את התורה, חושב עליה, אני מרגיש שוטף לתכליתה.
אברבנאל שם לב להבדל בלשון
התורה בתיאור בריאת ה-"יבשה" וה-"ימים" ביום השלישי, לעומת
תיאורי בריאה אחרים בששת ימי בראשית.
לכן, שאלת אברבנאל היא: מדוע בבריאת היבשה והימים חסר החלק של "ויעש ה'..."
- תיאור האופן שבו הקב"ה ביצע את הציווי וגרם למים להיקוות וליבשה להיראות? מדוע בבריאה זו שונה הלשון
משאר מעשי הבריאה, וחסר תיאור האופן והביצוע?
במילים אחרות, אברבנאל תוהה: למה התורה "מדלגת" על תיאור האופן שבו נאספו
המים ונגלתה היבשה, ופשוט אומרת "ויהי כן" בלי לפרט איך זה קרה, בניגוד
לשאר מעשי הבריאה?
שאלה: למדתי בדף יומי שיש מחלוקת בין
התנאים, אם הדיבור הוא מעשה או לא. אפשר אולי ללכת לפי הפסוק הזה בתורה, ולהגיד
שגם הדיבור של האדם הוא מעשה?
1.
"דיבור כמעשה" - מחלוקת התנאים: יש מחלוקת ידועה בין
תנאים בשאלה האם "דיבור" נחשב כ"מעשה" בהקשרים הלכתיים
שונים.
מחלוקת זו
נוגעת בעיקר לתחומים כמו:
o
איסורי נדרים ושבועות: האם
דיבור של נדר או שבועה יוצר איסור הלכתי כמו מעשה פיזי?
o
קידושין: האם
ניתן לקדש אישה בדיבור בלבד, או שצריך מעשה פיזי כמו נתינת כסף או שטר?
o
דיני נזיקין: האם
ניתן לחייב אדם בנזיקין על נזק שנגרם על ידי דיבורו (לשון הרע, קללה וכו'),
כמו על נזק שנגרם על ידי מעשה פיזי?
במחלוקת זו יש
דעות שונות בין התנאים, יש דעה ש"דיבור לאו כמעשה" (דיבור אינו כמעשה),
ויש דעות ש"דיבור כמעשה" (דיבור נחשב כמעשה) בהקשרים מסוימים.
2.
"ויאמר... ויהי כן" - כוח הדיבור
האלוהי כמעשה בריאה: הפסוק
שלנו בבראשית, "וַיֹּאמֶר ה'... וַיְהִי כֵן", אכן נראה כתמיכה חזקה
בגישה ש"דיבור כמעשה", במיוחד
כשמדובר בדיבור אלוהי.
o
הפסוק מתאר באופן ברור שדיבורו של
הקב"ה יוצר מציאות באופן ישיר ומיידי. "ויאמר" - והנה "ויהי כן"! אין תיווך, אין
פעולה פיזית נוספת המתוארת.
o
זה מדגיש את עוצמתו האינסופית של
הדיבור האלוהי, ככוח
בריאה ראשוני. הדיבור של הקב"ה אינו רק הבעת רצון, אלא כוח פועל
שמחולל את המציאות עצמה.
3.
האם ניתן להסיק מדיבור אלוהי לדיבור
אנושי? השאלה
המרכזית היא האם ניתן להשליך מכוח הדיבור האלוהי, על כוח הדיבור האנושי. האם
ניתן לומר: "כשם שדיבור ה' הוא מעשה בריאה, כך גם דיבור האדם הוא 'מעשה' בעל
משמעות ופועל בעולם"?
o
צדדים לחיוב: אכן, אפשר לומר שיש הקבלה
מסוימת בין דיבור אלוהי לדיבור אנושי. האדם נברא "בצלם ה'", ויש לו כוח דיבור ייחודי
שאין לשאר הברואים. הדיבור
האנושי מאפשר יצירת קשר, הבעת רגשות, העברת ידע, השפעה על אחרים – אלו גם סוג של "מעשים" בעולם הרוחני והחברתי.
o
צדדים לשלילה (זהירות): עם זאת, יש גם להיזהר
מהשוואה מוחלטת.
כוח הדיבור
האלוהי הוא אינסופי ובורא מציאות. כוח
הדיבור האנושי הוא מוגבל ואינו משתווה לכוח הבריאה האלוהי. לכן, לא ניתן להסיק באופן ישיר מ"דיבור אלוהי כמעשה
בריאה" ש"דיבור אנושי בכל מצב נחשב כמעשה" בהלכה.
4.
הקשר למחלוקת ההלכתית: אפשר לומר שהפסוק
"ויאמר... ויהי כן" מחזק
את העמדה העקרונית ש"דיבור כמעשה", לפחות ברמה הרעיונית והפילוסופית. הוא מראה לנו את הכוח העצום הפוטנציאלי שיש לדיבור, ככוח יוצר ומחולל.
o
בהקשר ההלכתי, ייתכן שהתנאים שנחלקו
בשאלה "דיבור כמעשה" הסכימו באופן עקרוני שלדיבור יש כוח ומשמעות רבה, אך נחלקו רק בשאלה עד כמה כוח זה משתווה
ל'מעשה' פיזי בהקשרים הלכתיים ספציפיים (נדרים, קידושין, נזיקין וכו').
o
ייתכן שהפסוק בבראשית משמש כאסמכתא
רוחנית לעמדה ש"דיבור כמעשה", גם אם לא בכל ההקשרים ההלכתיים.
חשוב להדגיש שייתכן שהפסוק אינו הוכחה
הלכתית מוחלטת לעמדה זו במחלוקת התנאים (כי יש שיקולים הלכתיים נוספים). אבל, הוא בהחלט יכול לשמש כאסמכתא רעיונית ורוחנית
חזקה, שמראה לנו את כוחו העצום של הדיבור, אפילו הדיבור האנושי, וכמובן - הדיבור
האלוהי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה