אברבנאל על תורה
בראשית א׳:ט׳
ויאמר אלהים יקוו המים. עד יום
שלישי. ואמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי הפרשה הזאת הם אלו:
השאלה הב' למה זה קרא הקב"ה ליבשה ארץ
בהיות שם ארץ כולל לכל הד' יסודות והיה ראוי לקראה אדמה או יבשה או עפר שהם שמות
פרטיים לאותו יסוד לא ארץ שהוא שם כולל ליסודות כלם כי השמות הכוללים כמו שזכרו
הפלוסופים לא יודיעו עצמות הדבר ומהותו והנה למקום המים קרא ימים ולא קרא להם מים
שאין ראוי שיקרא הפרט בשם הכלל:
לעניות דעתי, השאלה של דון יצחק
אברבנאל ע"ה מתייחסת לפסוקים הבאים של ספר בראשית:
[בראשית א א] בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
[בראשית א ב] וְהָאָרֶץ הָיְתָה
תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי
הַמָּיִם.
[בראשית א י] וַיִּקְרָא אֱלֹהִים
לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי
טוֹב.
אברבנאל שם לב לשמות שניתנו
על ידי הקב"ה ביום השלישי לבריאה, לאחר שנִקווּ המים וְנִראתה היבשה:
- ליבשה קרא הקב"ה "אֶרֶץ"
- למִקְוֵה המים קרא הקב"ה "יַמִּים"
- אברבנאל מעלה תמיהה על בחירת
השמות הללו, במיוחד השם "אֶרֶץ" ליבשה.
הוא מסביר ש-"אֶרֶץ" הוא שם
כללי וכולל לכל ארבעת היסודות של העולם הגשמי (אש, רוח, מים, עפר). לכן, לדעתו, לא היה ראוי לקרוא ליבשה דווקא בשם "אֶרֶץ",
שהוא שם כללי מדי.
היה יותר מתאים, לטענת אברבנאל,
לקרוא ליבשה בשם יותר פרטי ומסוים, שמתייחס באופן ספציפי ליסוד ה"עפר" או
ה"אדמה", למשל:
"אֲדָמָה" "יַבָּשָׁה" או "עָפָר". שמות אלו היו מבטאים באופן
מדויק יותר את מהותה של היבשה כיסוד נפרד.
לעומת זאת, אברבנאל מציין שלגבי מִקְוֵה
המים,
הקב"ה
דווקא בחר שם רבים "יַמִּים" ולא שם יחיד "מַיִם" . לכאורה, לפי ההיגיון של שמות
פרטיים וכלליים, היה צריך להיות הפוך: שם פרטי ליבשה ושם כללי למים!
מדוע הקב"ה קרא ליבשה בשם
"אֶרֶץ" שהוא שם כללי מדי לכל היסודות, ולא בשם יותר ספציפי ליסוד העפר
כמו "אדמה" או "עפר"? ומדוע למקווה המים קרא דווקא "יַמִּים"
(רבים), ולא "מַיִם" (יחיד), אם לא ראוי לקרוא לפרט בשם הכלל? למה
אין עקביות בבחירת השמות – שם כללי ליבשה ושם פרטי למים, במקום ההפך?
השם 'ארץ' מופיע בתורה בשלושה
מובנים, ארץ=כדור הארץ ([בראשית א א]), ארץ=יבשה ([בראשית א י]), ארץ=ארץ ישראל (ויראו
ה' את כל הארץ..זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם יצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך
בעינך ושמה לא תעבורה [דברים לד א-ה]). יכול להיות שהשם 'ארץ' ניתן לכבוד 'ארץ
ישראל'?
לעניות דעתי, יכול להיות שהשם
"ארץ" בפסוק שלנו, למרות שהוא שם כללי, ניתן בכוונת תחילה לרמוז
ולכבד את "ארץ ישראל"!
- שלושת המובנים של "ארץ":
- ארץ = כדור הארץ: במובן הכולל של הפלנטה
שלנו, כפי שאנו אומרים "כדור הארץ".
- ארץ = יבשה: בניגוד למים, החלק
היבש של כדור הארץ, כפי שמופיע בפסוק "יקוו המים... ותראה היבשה [ארץ]".
- ארץ = ארץ ישראל: הארץ המיוחדת, ארץ
הקודש, הארץ המובטחת, "ארץ ישראל".
- "ארץ" כללית רומזת
ל"ארץ ישראל" הפרטית: התורה, כבר בבריאת העולם,
בוחרת להשתמש בשם הכללי "ארץ" ליבשה, כדי לרמוז ולכבד את "ארץ
ישראל" - הארץ
הפרטית והמיוחדת לעם ישראל.
- "כל העולם נברא לכבוד
ישראל": דברי
חכמים:
וזה בשביל ישראל ובשביל התורה נברא
העולם, וכל שאר העולם נברא בשביל ישראל. [גור אריה על בראשית א׳:א׳]
ש"כל
העולם נברא לכבוד ישראל". זהו עקרון יסוד במחשבה היהודית, שעם ישראל ותפקידו
בעולם הם תכלית הבריאה. אם
כך, זה מאוד הגיוני שהתורה, כבר בפרק הבריאה הראשון, תרמוז ותכוון אל עם ישראל ואל
הארץ המיוחדת לו.
- "ארץ ישראל" כמרכז
העולם:
במסורת
ישראל, ארץ ישראל נתפסת כמרכז העולם, לא רק גיאוגרפית אלא גם רוחנית. היא המקום שבו הקשר בין
הקב"ה לעולם מתגלה בצורה החזקה ביותר. אם כן, זה טבעי שהתורה תרצה
לרמוז על מרכזיות זו כבר בתיאור בריאת העולם.
- כבוד וחיבה לארץ ישראל: מתן השם "ארץ" ליבשה,
עם הרמיזה לארץ ישראל, יכול להיות ביטוי של חיבה וכבוד מיוחדים שהתורה
רוחשת לארץ ישראל. התורה
כאילו אומרת: "אני קורא ליבשה 'ארץ', אבל זכרו תמיד, יש 'ארץ' מיוחדת
בתוך ה'ארץ' הזו, ארץ ישראל, שהיא יקרה וחשובה במיוחד".
- תירוץ לשאלת אברבנאל: מדוע דווקא "ארץ" ולא
"אדמה" או "יבשה"? מפני שהתורה רצתה לרמוז ולכבד
את "ארץ ישראל"! זה
מסביר מדוע נבחר שם כללי – כי הוא נועד לכלול בתוכו גם את המשמעות הפרטית
והחשובה יותר של "ארץ ישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה