אברבנאל על תורה
בראשית א׳:ט׳
ויאמר ה' יקוו המים. עד יום שלישי.
ואמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי הפרשה הזאת הם אלו:
השאלה הה' באמרו ועץ פרי עושה פרי וזה כי אחרי
שאמר ועץ פרי ידוע הוא שיעשה פרי ואם אמרנו שיהיה ראוי שיאמר עכ"פ עושה פרי
היה א"כ מאמר ועץ פרי מיותר ורש"י כתב שיהיה טעם העץ כטעם הפרי אבל היא
לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא אמר עץ פרי לפי' כשנתקלל אדם על חטאו
נפקדה גם היא על עונה ומב"ר היא אבל כפי הפשוט הוא דבר קשה הציור מאד כי איך
לא תעשה הארץ מה שגזר השם ואיך נאמר שחטאה האדמה והיא אינה בעלת שכל. ועוד כי איך
יתכן שיהיה טעם העץ כטעם הפרי כי אז יהיה העץ כלו פרי ויהיו הפירות נמצאים במציאות
העץ והנה הפרי כמו שכתבו הטבעיים הוא הלחות הטוב והמשובח היוצא מהעץ ואיך יהיה
אפשר א"כ שיהיה טעמו כטעם הפרי בהיות העץ עב וגס מטבע הארץ והפרי רך וטוב
מטבעת המים:
לעניות דעתי, מדובר על הפסוקים:
[בראשית א יא-יב] וַיֹּאמֶר ה'
תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי
לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ
עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא ה' כִּי טוֹב.
רש"י מפרש:
עֵץ פְּרִי – שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם
הַפְּרִי. וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵּן, אֶלָּא "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ... עֵץ
עוֹשֶׂה פְּרִי" וְלֹא הָעֵץ פְּרִי. לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל
עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַּם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה.
אֲשֶׁר
זַרְעוֹ בוֹ – הֵן גַּרְעִינֵי כָּל
פְּרִי, שֶׁמֵּהֶן הָאִילָן צוֹמֵחַ כְּשֶׁנּוֹטְעִין אוֹתוֹ.
דון יצחק אברבנאל ע"ה מתקשה
בלשון הפסוק "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" (בראשית א', י"א). לדעתו,
יש כאן כפל מילים מיותר: אם כבר נאמר "עץ פרי", מובן מאליו שהוא
"עושה פרי". אם הכוונה הייתה רק לומר "עושה פרי", אז הביטוי
"עץ פרי" נראה כמו תוספת שאין בה צורך.
פרשנות רש"י: אברבנאל מזכיר את פירוש
רש"י, שטען שהכוונה ב"עץ פרי" היא שהטעם של העץ עצמו יהיה כטעם
הפרי. כלומר, לא רק הפרי יהיה טעים, אלא גם העץ. אברבנאל שואל: מדוע התורה משתמשת
בביטוי "עץ פרי עושה פרי" עם כפל המילים, ומדוע הארץ לא הוציאה "עץ
פרי" כפשוטו כמשמעו כפי שרש"י מפרש? הוא דוחה את ההסבר של רש"י וגם
את ההסבר המדרשי על "חטא האדמה", ומשאיר את השאלה פתוחה לגבי פשר הביטוי
הכפול ושינוי הלשון בתיאור הבריאה בפועל.
שאלה: לעניות דעתי, הייתי מציע להסתכל
ביחד על שני החלקים של הפסוק: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ
זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי". יכול להיות 'תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא
עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע' גם חיטה, כאשר הזרע הוא פרי האדמה? יכול להיות שביחד עם
'עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי', וביחד עם 'וַיַּרְא ה' כִּי טוֹב', יש אולי כאן רמז
לברכה לפני המזון, בורא פרי האדמה, בורא פרי העץ?
נפרק זאת לגורמים:
1. "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע" – אפשרות לכלול חיטה:
- משמעות רחבה של "עֵשֶׂב": אכן, במבט ראשוני,
"דֶּשֶׁא" ו-"עֵשֶׂב" עשויים להתפרש כצמחייה נמוכה
ופשוטה יותר. אולם, לשון המקרא לעיתים קרובות רחבה ועשירה יותר מן השימוש
היומיומי שלנו. המילה "עֵשֶׂב" במקרא יכולה לכלול קשת רחבה של
צמחייה.
- חיטה כ-"עֵשֶׂב" מזריע: חיטה, מבחינה בוטנית, היא סוג
של עשב ממשפחת הדגניים. היא אכן "מַזְרִיעַ זֶרַע" - גרעין החיטה
הוא הזרע, והוא אכן "פרי האדמה" במובן הפשוט ביותר – צומח מן האדמה.
- הקשר של מזון לאדם: חשוב לזכור שהבריאה ביום השלישי
מכינה את העולם לקראת בריאת האדם ביום השישי. צמחייה בסיסית "דֶּשֶׁא
עֵשֶׂב" היא הכרחית למערכת אקולוגית, אך עבור האדם – מזון הוא צורך
קיומי בסיסי. סביר מאוד שהתורה, בתיאור הבריאה הצמחית הראשונית, תרמוז גם
למקורות המזון העיקריים של האדם, וחיטה היא אחד מהם החשובים ביותר.
2. "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" – עצים מניבי פירות:
- משמעות ברורה של עצי פרי: "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה
פְּרִי" מתייחס באופן ברור לעצים מניבי פירות – פירות שאנו אוכלים
ונהנים מהם. תפוחים, תפוזים, ענבים, תמרים – כל אלו נכללים בקטגוריה זו.
3. "וַיַּרְא
אֱלֹהִים כִּי טוֹב" – הטוב שבמזון:
- הכפילות "כי טוב"
ביום השלישי: הכפילות
"וַיַּרְא ה' כִּי טוֹב" ביום השלישי היא מיוחדת. ייתכן שהיא מרמזת
על "טוב" כפול ומכופל בבריאה זו.
- "טוב" הגשמי
והרוחני שבמזון:
מזון הוא
לא רק צורך פיזי גשמי, אלא גם מקור להנאה, שמחה, סיפוק, וחיבור רוחני. ברכת
המזון עצמה מבטאת הכרת תודה על הטוב הגשמי והרוחני הזה.
- חיבור לברכות המזון: הביטוי "וַיַּרְא ה' כִּי
טוֹב" יכול להיות רמז להכרה בטוב הזה, להערכה שלו, להודיה עליו – בדיוק
מה שאנחנו עושים בברכות המזון.
4. רמז לברכות "בורא פרי האדמה" ו"בורא פרי
העץ":
- "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב
מַזְרִיעַ זֶרַע" כ"פרי האדמה": אם אכן נרחיב את "דֶּשֶׁא
עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע" לכלול תבואה ודגנים כמו חיטה, הרי שגרעין החיטה
הוא אכן "פרי האדמה" - תוצר שצומח מן האדמה וניזון ממנה. זה מתאים
באופן נפלא לברכת "בורא פרי האדמה" שאנו מברכים על לחם ומיני
מזונות אחרים מן הדגן.
- "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה
פְּרִי" כ"פרי העץ": "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"
מתאים באופן ישיר ומושלם ל"פרי העץ". הפירות שאנו אוכלים מעצים
מוגדרים באופן מובהק כ"פרי העץ". זה מתאים לברכת "בורא פרי
העץ" שאנו מברכים על פירות הגדלים על עצים.
- סמיכות בפסוק וסמיכות בברכות: מעניין לשים לב לסמיכות ולקרבה
בין "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע" ו-"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה
פְּרִי" בפסוק, ממש כמו שיש סמיכות בין "פרי האדמה"
ו"פרי העץ" בברכות המזון. הסדר בפסוק משקף את הסדר בברכות עצמן -
קודם "העץ" ואחר כך "האדמה, כפי שגם בפסוק מתחילים מהפשוט
והולכים אל המשובח".
5. מסר חינוכי והכרת הטוב:
- הכרת הטוב על המזון כחיקוי
למעשה הבריאה:
"וַיַּרְא
אֱלֹהִים כִּי טוֹב" – הקב"ה עצמו "רואה" את בריאתו
ומכריז "כי טוב". אנחנו, בני האדם, מצווים ללכת בדרכיו ולחקות
מידותיו. ברכות המזון הן דרך שלנו "לראות" את הטוב שבמזון, להכיר
בו, להודות עליו אל הקב"ה, ולברך על הטובה האלוקית הזו.
- חיבור לברכות – הפיכת הגשמי
לרוחני:
ברכות
המזון הופכות פעולה גשמית של אכילה למעשה רוחני של הכרת תודה וחיבור לבורא
הקב"ה. הרמז בפסוקים אלו לברכות המזון יכול ללמד אותנו על הכוונה
האלוקית בבריאת העולם - לא רק לספק את צרכינו הפיזיים, אלא גם לעורר בנו הכרת
טובה וחיבור רוחני דרך הנאות העולם הזה אל הקב"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה