אברבנאל על תורה בראשית א׳:ט׳ ויאמר ה' יקוו המים. עד יום שלישי. ואמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי הפרשה הזאת הם אלו: השאלה הו'

 

אברבנאל על תורה

בראשית א׳:ט׳

ויאמר ה' יקוו המים. עד יום שלישי. ואמנם השאלות אשר שערתי בפסוקי הפרשה הזאת הם אלו:

השאלה הו' למה לא זכרה התורה הוית האדים והעשנים ומה שיתילד מהם מטבע הארץ ובאויר וכן הוית הדוממים והמתכות שהם ההויות וההמזגות הראשונות שיקבלו היסודות והתחילה בזכרון הוית הצמחים שהיא ההמזגה השלישית ואין לנו שנא' שעזבם הכתוב לפחיתות' כי יש במתכו' ובאבנים דברי' יקרים ומועילים לצורך האדם וחייו ושמושיו וצרכו:

דון יצחק אברבנאל ע"ה תוהה מדוע התורה, בתיאור בריאת העולם, לא מזכירה את בריאת ה"אדים, העננים"  וה"עשנים", וכן את בריאת ה"דוממים" (מינרלים, סלעים) ה"מתכות". לדעתו, אלו הם יסודות בסיסיים יותר בבריאה, "ההויות וההמזגות הראשונות" של היסודות, אפילו לפני הצמחים.

תירוץ אפשרי: יכול להיות שהדומם הוזכר כבר בבריאת הארץ?

התירוץ: בריאת הדומם כלולה בבריאת "הארץ" ביום הראשון

• "בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ" (בראשית א', א'): הפסוק הראשון בפרשה כבר מכריז על בריאת "השמים" ו"הארץ" כפעולה הראשונה של הבריאה. ניתן להבין ש"הארץ" כאן אינה רק האדמה החקלאית שאנו מכירים, אלא היסוד של החומר הגשמי כולו, על כל מרכיביו הדוממים.
• "והארץ היתה תהו ובהו" (בראשית א', ב'): התיאור של הארץ כ"תהו ובהו" לפני שהוסדר בה סדר וצורה, יכול לרמז על קיום חומר קדמוני, חסר צורה וסדר, שממנו עתידים להיווצר כל הדוממים והחיים. חומר זה יכול לכלול כבר בתוכו את היסודות הבסיסיים של האדים, המתכות, והמינרלים.

• אין דילוג על בריאת הדומם: לפי תירוץ זה, התורה לא דילגה על בריאת האדים, הדוממים, והמתכות. הם נבראו כבר ביום הראשון, כחלק מבריאת "הארץ".
• התמקדות ביום השלישי - בצמיחה ובחיים: ביום השלישי, התורה מתמקדת בשלב הבא בבריאה - הופעת החיים הצמחיים מתוך הארץ שכבר נבראה. לאחר שהיסודות החומריים הונחו, מתחיל שלב הצמיחה והלבלוב.

שאלה: אפשר אולי להשוות את בריאת האדם, שהוא עולם במלאו, כאשר לא מפרטים את האברים שבתוך האדם, לבריאת הארץ, כאשר לא מפרטים את מרכיבי הדומם שבתוך הארץ?

נקודות הדמיון בין בריאת האדם ובריאת הארץ בהקשר של פירוט:

1. חוסר פירוט פנימי בבריאת הארץ:
• בתיאור בריאת הארץ ביום הראשון והשלישי, התורה אינה מפרטת את המרכיבים הפנימיים של הארץ. אין פירוט של יסודות כימיים, מינרלים, שכבות גיאולוגיות, או תהליכים פיזיקליים המתרחשים בתוך הארץ.
• הכתוב מתמקד בתוצאות הגלויות לעין: "יקוו המים... ותראה היבשה", "תדשא הארץ דשא עשב עץ פרי". התיאור הוא פונקציונלי ותכליתי, מתאר את התפקוד והתועלת של הארץ עבור החיים.
2. חוסר פירוט פנימי בבריאת האדם:
• בדומה, בתיאור בריאת האדם ביום השישי, התורה אינה מפרטת את האברים הפנימיים של האדם. אין פירוט של מערכות גוף מורכבות, איברים פנימיים, תאים, או DNA .
• הכתוב מתמקד ביצירת ה"אדם" כישות שלמה: "ויברא ה' את האדם בצלמו", "וייפח באפיו נשמת חיים".  התיאור הוא מהותי ורוחני, מתאר את המהות והייעוד של האדם כיצור בעל צלם אלוהים ונשמת חיים.
3. דגש על השלם ולא על החלקים:
• בשני המקרים, התורה מציגה את הבריאה כיחידה שלמה ומתפקדת, ולא כאוסף של חלקים מפורטים.
• "הארץ" מוצגת כישות אחת המסוגלת להצמיח צמחייה, להכיל מים ויבשה, ולשמש בית גידול ליצורים חיים.
• "האדם" מוצג כישות אחת בעלת צלם אלוהים, נשמה, תודעה, ויכולת לתפקד בעולם.
4. מבט "מלמעלה" ולא "מבפנים":
• תיאורי הבריאה הם פרספקטיבה "חיצונית" ו"כוללת" . התורה מציגה מבט "מלמעלה", המתמקד במבנה הכללי, בתפקוד החיצוני, ובמשמעות הכוללת של הבריאה, ולא בפרטים הפנימיים והמורכבים.
• זה נכון הן לגבי הארץ והן לגבי האדם. אין כניסה לפרטי פרטים, אלא הצגת תמונה כוללת ומקיפה.

המשמעות של ההשוואה:

• התמקדות בעיקר ולא בטפל: חוסר הפירוט הפנימי הן בבריאת הארץ והן בבריאת האדם מלמד אותנו שהתורה מתמקדת בעיקר, במהות, בתכלית, ולא בטפל, בפרטים הטכניים.
• הערך של השלם עולה על סך חלקיו: התורה מבקשת להעביר מסר שהערך של הבריאה (גם הארץ וגם האדם) נובע מהשלם, מהתפקוד הכולל, מהמהות, ולא רק מאוסף החלקים המרכיבים אותו.
• האדם והארץ כ"עולמות" מקבילים: ההשוואה הזו מחזקת את הרעיון שהאדם הוא "עולם קטן" (מיקרוקוסמוס), והארץ היא "עולם גדול" (מקרוקוסמוס). שניהם יצירות מופלאות, שלמות, ומורכבות, אך התורה בוחרת לתאר אותם באופן דומה – בלי לרדת לפרטים פנימיים. לעניות דעתי, אפשר להרחיב את האמירה שכול אדם הוא עולם במלאו גם לכיוון המורכבות של האדם עצמו, דומה למורכבות של העולם כולו.
• התבוננות במשמעות ולא בטכני: ההשוואה קוראת לנו להתבונן בבריאה (הארץ והאדם) בעיניים של משמעות, פליאה, והודיה, ולא רק בעיניים טכניות, מדעיות, או אנליטיות. להעריך את השלם המופלא, ולא רק לנתח את החלקים המרכיבים אותו.

ההשוואה בין חוסר הפירוט בבריאת האדם ובריאת הארץ מאירה את סגנון התורה, את מטרותיה, ואת המסר שהיא מבקשת להעביר לנו על פלא הבריאה. התורה מתמקדת בשלם ולא בחלקים, במהות ולא בטכני, בתכלית ולא בפרטים. והיא עושה זאת הן בתיאור בריאת הארץ והן בתיאור בריאת האדם – שתי יצירות מופלאות אלוהיות, שתי "עולמות" מקבילים.