וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וישלח:

[בראשית לג כ] וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  

[תרגום אונקלוס] וַאֲקֵים תַּמָּן, מַדְבְּחָא; וּפְלַח עֲלוֹהִי--קֳדָם אֵל, אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל. 

[תרגום יונתן]  וְאָקִים תַּמָן מַדְבְּחָא וְתַמָן יְהַב מַעְשְרַיָא דְאַפְרֵישׁ מִן כָּל דִילֵיהּ קֳדָם אֵל אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל: 

[רש"י] ויקרא לו אל אלהי ישראל: לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לא-להים לי ששמי ישראל, וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקב"ה, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשוהו שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי:

א' אונקלוס מפרש ומתרגם וּפְלַח עֲלוֹהִי שמתורגם לעברית עכשווית 'ועבד עבודה זרה עליו (על המזבח)'.

ב' יש אולי כאן דבר מעניין ביותר: לפי אונקלוס, העבודה, התפילה, והקורבנות של יעקוב היו דומים לאלה של עבודה זרה שהייתה סביבו.

ג' מזה, אפשר אולי להשיג שני דברים, שלעניות דעתי חשובים ביותר:

-          אנו עדים לגיבוש דעת ישראל עד לקבלת התורה, ותהליך של הבדלה של עם ישראל מהעמים שסביבו.

-          עד קבלת התורה בהר סיני, כנראה שאי-אפשר להפעיל את הכללים, מצוות, משפטים, וחוקים שבתורה לדורות שהיו לפני מתן התורה. למשל, נשואיו של יעקב אבינו לשתי אחיות בו זמנית.

וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וישלח:

[בראשית ל"ג יט] וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.

[תרגום אונקלוס] וּזְבַן יָת אַחְסָנַת חַקְלָא, דְּפַרְסֵיהּ תַּמָּן לְמַשְׁכְּנֵיהּ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר, אֲבוּהִי דִּשְׁכֶם--בִּמְאָה, חֻרְפָן.

א' מעניין אולי, שאז כמו היום, אין מקומות פנויים בארץ ישראל, הכול תפוס!

ב' זה המקום שעליו נמצא קבר יוסף!

[בראשית ל"ג יח-כ]  יח וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר.  יט וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.  כ וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. 

[בראשית נ כד-כו] כד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.  כו וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.

[שמות י"ג יט] יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.

[ספר יהושעכ"ד לב] לב וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה.   

כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וישלח:

[בראשית ל"ג י]  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר יַעֲקוֹב, בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ, וּתְקַבֵּיל תִּקְרֻבְתִּי, מִן יְדִי:  אֲרֵי עַל כֵּין חֲזֵיתִנּוּן לְאַפָּךְ, כְּחֵיזוּ אַפֵּי רַבְרְבַיָּא--וְאִתְרְעִית לִי.

א' רש"י מפרש את הכתוב במקרא "פְּנֵי אֱלֹהִים-" על ידי 'פני המלאך שראיתי שר שלך'.

ב' אונקלוס מפרש ומתרגם ' אַפֵּי רַבְרְבַיָּא' שבעברית עכשווית 'פני שרים, אנשים חשובים, אנשים גדולים'.

ג' לאומת זאת, יונתן מתרגם ומפרש בדומה לרש"י (הוא נוטה להרחיב יותר את היריעה ולהביא מסורות מדרשיות, בעיקר אגדתיות אך גם הלכתיות, במהלך התרגום, מעבר לתרגום הצמוד לטקסט.    wikipedia.org/wiki/תרגום_המיוחס_ליונתן) :

[תרגום יונתן]  וַאֲמַר יַעֲקב לָא תֵימָא כֵּן בְּבָעוּ אִין כְּדוּן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּל דוֹרוֹנִי מִן יְדִי אֲרוּם בְּגִין כֵּן חָמִית סְבַר אַפָּךְ וּדְמֵי לִי הֵי כְּמִיחְמֵי אַפֵּי מַלְאָכָא דִידָךְ דְהָא אִתְרְעִיתָא לִי:

ד' פסוק דומה לזה מופיע בפרשת בראשית:

[בראשית ו ד] הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

[תרגום אונקלוס] גִּבָּרַיָּא הֲווֹ בְּאַרְעָא, בְּיוֹמַיָּא הָאִנּוּן, וְאַף בָּתַר כֵּין דְּעָאלִין בְּנֵי רַבְרְבַיָּא לְוָת בְּנָת אֲנָשָׁא, וְיָלְדָן לְהוֹן:  אִנּוּן גִּבָּרַיָּא דְּמֵעָלְמָא, אֲנָשִׁין דִּשְׁמָא. 

תרגום דומה לזה של אונקלוס מופיע גם בתרגום יונתן:

[תרגום יונתן] גִּבָּרַיָּא הֲווֹ בְּאַרְעָא, בְּיוֹמַיָּא הָאִנּוּן, וְאַף בָּתַר כֵּין דְּעָאלִין בְּנֵי רַבְרְבַיָּא לְוָת בְּנָת אֲנָשָׁא, וְיָלְדָן לְהוֹן:  אִנּוּן גִּבָּרַיָּא דְּמֵעָלְמָא, אֲנָשִׁין דִּשְׁמָא. 

רש"י מפרש ' בני השרים והשופטים '. ז"א, בדומה לפירושו ותרגומו של אונקלוס בפסוק שבפרשת וישלח.

יֶשׁ-לִי רָב אָחִי

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת 'וישלח':

[בראשית ל"ג ט] וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר עֵשָׂו, אִית לִי סַגִּי; אֲחִי, אַצְלַח בְּדִילָךְ.

א' הפסוק שבמקרא איננו מחולק. אבל, אונקלוס כן מחלק אותו לשני משפטים.

ב' אפשר אולי לקחת את הפסוק שבמקרא בצורה קצת שונה ממה שאונקלוס עשה:

" וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב אָחִי. יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ".

יכול להיות שאפשר להשיג שעשו מכיר ביעקב כבכורו "רב אחי".

ג' רש"י משיג אותו הדבר לפי החלוקה של אונקלוס " אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ."

ד' בכול זאת, בתרגום אונקלוס הוא "; אֲחִי, אַצְלַח בְּדִילָךְ." שבעברית של ימינו או עברית עכשווית הוא "אחי, תצליח בשבילך". שזה לא מתאם את הפירוש של רש"י. 

הלומד אגדה מתוך הספר לא במהרה היא משכח

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי, פתיחה, י"ב:

ברית כרותה היא – הלומד אגדה מתוך הספר לא במהרה היא משכח (ירוש' בר' ה)

א' יש שיח רב בין הפוסקים אם מותר או לא לכתוב את האגדות או למסורן אך ורק בעל פה. הסיבה לשים אותן על הנייר היא אותה הסיבה שהתירו לכתוב את התורה שבעל פה: אם התירו לכתוב את התורה שבעל פה, כך יש להתיר לכתוב גם את האגדות.

אלה שלא מתירים אומרים שכאשר דורשים את האגדות בעל פה, אפשר להסביר אותם, גם את הגלוי וגם את הנסתר שבהן.

ב' לעניות דעתי, לפי שגם המהר"ל יש ספר אגדות "חידושי אגדות מהר"ל מפראג", ירושלים תשל"ב (1972), יכול להיות שיד המתירים על העליונה.

ג' היה פעם יהודי עם הארץ שלא ידע אפילו לכתוב ולקרוא. כול ההסכמים שהוא היה עושה, לקנות ולמכור, לשכור ולהשכיר, היה עושה אותם בעל פה. וגם היה דואג לעשותם לפני שני עדים כשרים. אבל, אפילו כך, כול הזמן היו לו וויכוחים ומריבות עם הצד השני שהיו אומרים דברים שונים מאלה שהיהודי שלנו היה יודע אותם. וגם העדים לא היו לו לעזר, מפני שגם הם היו שוכחים את פרטי החוזים.

ואז הוא התחתן. וראה שאת החוזה עם אשתו, הכתובה, הוא לא יכול לעשות אותו בעל פה אלא אך ורק בכתב, כתובה כתובה.

חשב היהודי, אם זה כך, באמת המצאה טובה היא לכתוב את כול הדברים בכתב, ואם יש מחלקות מיד הולכים וקוראים בכתב ומוציאים פתרון. הלך היהודי ולמד לכתוב ולקרוא ואת כול העסקים שלו עשה אותם רק בחוזים כתובים.

התפלאו השותפים שלו ואמרו 'איזה יהודי כחם, ככה יש לעשות: הלומד אגדה מתוך הספר לא במהרה היא משכח'. 

וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת ויצא:

[בראשית כ"ח יד] וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. 

[תרגום אונקלוס] וִיהוֹן בְּנָיךְ סַגִּיאִין כְּעַפְרָא דְאַרְעָא וְתִתְקֵף לְמַעַרְבָא וּלְמַדִינְחָא וּלְצִפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ כָּל זַרְעֲיַת אַרְעָא וּבְדִיל בְּנָיךְ:

אפשר אולי להגיד שארץ ישראל נברכה ונותנת פרי טוב בזכות עם ישראל. אם אין עם ישראל בארץ ישראל, הארץ שוממת או שמומה ומוציאה רק קוצים.

בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי,

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת תולדות:

[בראשית כ"ז ג, ד]  ג וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צידה (צָיִד) ד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי--וְאֹכֵלָה:  בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת.  

[תרגום אונקלוס] ג וּכְעַן סַב כְּעַן זֵינָךְ סַיְפָךְ וְקַשְׁתָּךְ וּפוּק לְחַקְלָא וְצוּד לִי צֵידָא ד וְעִבֵיד לִי תַבְשִׁילִין כְּמָא דִרְחֵימִית וְאָעֵל לִי וְאֵיכוּל בְּדִיל דִּי תְבָרֵכִנָּךְ נַפְשִׁי עַד לָא אֵימוּת:

יכול להיות שזה רמז שכאשר הולכים לרב או צדיק לקבל בירכתו, כדאי להביא לו גם תרומה.

אבל התרומה יכולה להיות גם בצורת הוקרת טובה ונתינות מסוימת כלפיו.