"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"

 "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר"

לילה טוב ומבורך! כמה מחשבות על המצווה זאת (דף לילי!):

א' פירוש המצווה: לאהוב גר צדק שבחר לבוא ולהסתופף תחת כנפי השכינה.

ב' הפסוק בתורה הוא:

[דברים י יט] וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

לעניות דעתי, יש בפסוק זה קושיא: כתוב במצווה "לאהוב גר צדק", ז"א, גר שעבר גיור! לעומת זה, בפסוק כתוב "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", שאפשר להבין, שכמו שמצרים התייחסו אליכם, אל בני ישראל יפה ועזרו לכם, גם אתם, בני ישראל, תעזרו ותתנהגו יפה עם הגרים, הנוכרים הזרים, שבאים לגור איתכם!

אבל, זה לא נכון! בני ישראל היו עבדים במצרים, עבדו שמה עבודה קשה ביותר לבנות ערי מצרים.

רש"י, ובצורה דומה גם הרמב"ן, מפרש את הפסוק:

כי גרים הייתם - מום שבך אל תאמר לחברך

כתוב בגמרא, מסכת  בבא מציעא דף נט עמוד ב :

"כי גרים הייתם בארץ מצרים (תנינא) רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא:"

מום שבך אל תאמר לחברך - כיון דגרים הייתם גנאי הוא לכם להזכיר שם גירות:

מאן דאית ליה זקיפ' בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא - מי שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו או לבן ביתו תלה לי דג זה שכל שם תלייה גנאי הוא לו:

 

לעניות דעתי, הפסוק "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", אפשר לפרש אתו: אתם, בני ישראל, הייתם גרים במצרים, 'גר' היה שם גנאי בשבילכם. לכן, אל תזכירו את השם הזה 'גר' עבור 'גר צדק'!

לפי פירוש זה, קושיא פטורה!

לילה טוב ומבורך! 

עם כלביא

 

   עם כלביא

שמעתי ברדיו, בטלוויזיה, קראתי בעיתונים, שאנו נלחמים על בתינו!

לעניות דעתי, זה דבר הרבה הרבה יותר משמעותי: אנו נלחמים על נפשינו, על הילדים שלנו, על הנשים שלנו, על ההורים שלנו, על הטף ועל הזקן!

הקב"ה נתן לנו רמז גדול ביותר: חכמינו אומרים שהקב"ה החריב את בית המקדש, את האבנים של בית המקדש, כדי לשמור על עם ישראל!

לא לשכוח: הבחירה היא לא בין אפס קורבנות לבין אלף קורבנות, אלא בין אלף קורבנות לבין 10 מיליון קורבנות!

נס גדול קרה לנו, כאן, בארץ ישראל, בימינו אלה! אני מודה מכול לבי להקב"ה!

הלכות דעות

   הלכות דעות

לעניות דעתי, עולם ההלכות כמו פזל גדול, פזל אין סופי, הכול קשור לכול, והכול משפיע על הכול.

להידמות להקב"ה, וללכת בדרכיו, מביאים לחברה תקינה ומתוקנת. חברה תקינה ומתוקנת היא ביטוי מובהק של להידמות להקב"ה, וללכת בדרכיו!

אין חוץ מהקב"ה, אין שום דבר שהוא מחוץ להקב"ה! 

מבט אל פרשת חקת

 

מבט אל פרשת חקת

לעניות דעתי, רק על ידי ההשגחה של הקב"ה על עם ישראל, פרשת חוקת התחברה למצב בישראל בימינו אלה.

כתוב בפרשה, כאשר משה רבינו פנה למלך אדום:

[במדבר כ יז] נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.

מלך אדום לא מרשה להם לעבור, ויוצא להילחם בבני ישראל:

[במדבר כ כ-כא] וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.

על הפסוק אחרון, כא, כותב רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה:

וְסָרֵיב אֱדוֹמָאָה לְמִשְׁבּוֹק יַת יִשְרָאֵל לִמְעִבַּר בִּתְחוּמֵיהּ וּסְטָא יִשְרָאֵל מִלְוָותֵיהּ דַהֲווֹ מַפְקְדִין מִן קֳדָם מֵימְרָא דִשְׁמַיָא דְלָא לִמְסַדְרָא עִמְהוֹן סִדְרֵי קְרָבָא מְטוֹל דְעַד כְּדוֹן לָא מָטָא זִמְנָא לְמִתְיַהֲבָא נִקְמָתָא דֶאֱדוֹם בִּידֵיהוֹן:

"וסירב האדומי [כלומר, מלך אדום] להניח את ישראל לעבור בתחומו, ונטה ישראל מלפניו, משום שהיו מצווים מלפני מאמר שמים [כלומר, מהקב"ה] שלא לערוך עמהם מערכות קרב, משום שעד עכשיו לא הגיע הזמן להינתן נקמת אדום בידיהם."

כתוב בהמשך הפרשה:

[במדבר כא כא-כד] וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.

כמו בימים ההם, גם בימינו, עם ישראל, מדינת ישראל, רוצים שלום, רוצים להיות בשלום עם השכנים שלהם. לעם ישראל אין בכלל כוונות לבנות אימפריות, כמו אימפריה עותומנית, או אימפריה פרסית, של 127 מדינות. עם ישראל רוצה להיות בשלום בארץ ישראל. עם ישראל מבקש להיות בשלום עם השכנים שלו. 

אבל, אם ירצה הקב"ה, עם ישראל יודע גם להילחם בעד השלום בארץ ישראל! כמו בימים ההם, גם בימינו אלה!

הסוף של הפרשה עשה עלי רושם גדול, רושם טוב מאד:

[במדבר כא לד-לה] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ.

אמן! כמו בימים ההם, גם בימינו אלה!

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

מבט אל פרשת בלק

 

מבט אל פרשת בלק

א' בלעם הוזמן פעמיים על ידי בלק, ורק בהזמנה השנייה הגיע. למה?

[במדבק כב ה] וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי.

[במדבר כב טו] וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה.

לעניות דעתי, יכול להיות פירוש הבא:

הקב"ה מנסה את אומות העולם, כמה הם שונאים את בני ישראל, כמה הם מוכנים להתמיד בשנאתם. אבל כמה שנאתם גדולה יותר אל בני ישראל, אל אלוקי ישראל, כך החיבה, האהבה של הקב"ה לעם ישראל גדולה יותר. בלעם הולך לקלל את בני ישראל, אבל הקב"ה מכריח אותו לברך את בני ישראל.

דבר דומה קורה גם בימינו אלה! כמה שהשנאה של אומות העולם גדולה יותר כלפי עם ישראל, כך הקב"ה מברך אותו יותר, עם ישראל מרבה ופורה יותר, פורח ומצליח יותר! אמן!

ב' כתוב בהפטרה לפרשת בלק:

[מיכה ה ו-ז] וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְהוָה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם. וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל.

לעניות דעתי, תיאור יפה ומדויק של מצבם של יהודים בין הגויים, בקרב עמים רבים: היהודים הביאו ברכה וסגסוג לעמים כאשר חיו בקרבם. למשל ספרד שבה היה "תור הזהב" של כול ספרד, לפני ואחרי גירוש היהודים!

ג'  כתוב בפרשה:

[במדבר כג כד] הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.

כמו אז, גם בימינו אלה! אמן!

עוד דבר: מעניין שמילים אלה, "הנבואה" הזאת נאמרת על ידי בלעם הארמי, הרי הוא לבן הארמי, שונאי ישראל.

שאלה: יכול להיות שהנבואה הזאת על ידי גוי מבשרת ימי המשיח? הרי ידוע לפי חכמינו ע"ה, שבימי המשיח הגויים ישבחו את בני ישראל, ויעבדו אותם ואת הקב"ה, ויביאו מנחות לבית המקדש.

יכול אולי להיות שהאירועים בארץ ישראל, במזרח התיכון בכלל, בימינו אלה, מבשרים ימות המשיח, כאשר יהיה שלום, ואומות העולם יעשו מחרשה מחרב, לפי הנביא ישעיהו ע"ה?

אמן, במהרה, בימינו אלה!

 

כתוב בתפילת אבינו מלכנו:

כתוב בתפילת אבינו מלכנו:

חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ. כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז: בְּרגֶז רַחֵם תִּזְכּר. בְּרגֶז אַהֲבָה תִּזְכּר. בְּרֹגֶז עֲקֵדָה תִּזְכֹּר. בְּרֹגֶז תְּמִימוֹת תִּזְכֹּר.

מצווה על היהודי להידמות לקב"ה. לכן, על היהודי לזכור בשעת הכעס:

הוא אבא שלי, תזכור! היא אימא שלי, תזכור! הוא בעלי, תזכרי! היא אשתי, תזכור! הוא הבן שלנו, תזכרו! היא הבת שלנו, תזכרו! כול ישראל ערבים זה לזה, תזכור! מה ששנוא עליך על תעשה לחברך, תזכור! "הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד", תזכור!

תזכור כול אלה, ואין מקום לכעס בלב שלך! 

מבט אל פרשת פינחס

 

מבט אל פרשת פינחס

כתוב בפרשה:

[במדבר כה יג] וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

[תרגום יונתן] וְחוֹלַף דְחַסְדוֹהִי לְמֵימָר הֲלָא בַּר פּוּטִי מִדְיָנָאָה הוּא הָא אֲנָא מְיַחְסִינֵיהּ לִכְהוּנְתָּא רַבְּתָא וְחוֹלַף דְאָחַד רוּמְחָא בִּדְרָעֵיהּ וּמְחָא לְמִדְיָנֵיתָא לְבֵית בַּהֲתַת קֵיבְתָהּ וְצַלֵי בְּפוּמֵיהּ עַל עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל יִזְכּוּן כַּהֲנַיָא לִתְלַת מַתְּנָן דְרוֹעָא וְלָעָא וְקֵיבְתָא וּתְהֵי לֵיהּ וְלִבְנוֹי בַּתְרוֹי קְיַים רְבוּת עֲלָם חוֹלַף דְקַנֵי לֶאֱלָהֵיהּ וְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל:

[תרגום יונתן בעברית] ותמורת [הביזיון של] המבזים אותו באמרם 'הלא הוא בן פוטי המדיני?', הרי אני מייחס אותו לכהונה הגדולה, ותמורת העובדה שאחז את הרומח בזרועו והכה את המדינית בבית הערווה של קיבתה והתפלל בפיו על עם בית ישראל - יזכו הכהנים לשלוש מתנות: הזרוע, הלחיים והקיבה, ותהיה לו ולבניו אחריו ברית כהונת עולם, תמורת העובדה שקינא לאלוהיו וכיפר על בני ישראל. 

הכוהנים מקבלים ברית הכהונה על שני דברים:

א' קינאה אל הקב"ה. לעניות דעתי, זה כולל התורה הקדושה, וגם ארץ ישראל.

ב' ויכפרו על בני ישראל, על עם ישראל. תרגום יונתן אומר "והתפלל בפיו על עם בית ישראל".

לעניות דעתי, מה שהיה עבודת הכוהנים בזמן בית המקדש, בימינו אלה זה עבודת הרבנים, עבודת התלמידים החכמים. עליהם להתפלל בפיהם על עם בני ישראל, על כול עם בני ישראל, בארץ ישראל ובגולה: "כול ישראל ערבים זה לזה!".

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!