בס"ד
דברים חיים רחמים
כתוב בספר בראשית פרשת וירא:
[בראשית
יח כג] וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק
עִם-רָשָׁע.
[תרגום אונקלוס] וקריב אברהם, ואמר: הברגז תשיצי,
זכאה עם חייבא.
א' אפשר אולי לשאול, האם מבחינה ערכית מותר
להשמיד רשע ביחד עם צדיק. או במילים אחרות, השאלה עכשווית ביותר, מה גורלם של חפים
מפשע, למשל נשים, ילדים, זקנים, ז"א, אוכלוסייה לא לוחמת, הנקלעים באזורי
לחימה, או בכלל בקרבת אויבים. והשמדת אויבים יכולה להביא גם לחללים בין חפי מפשע.
ב' אם מתייחסים לפסוק שבתורה, תירוץ
שמופיע הרבה פעמים אצל הפרשנים, הוא שאפילו אם היו חפים מפשע בסדום, אלה לא מחו,
לא הוכיחו, לא התנגדו, לא התקוממו הגד הרשעים. אזי, לפי העיקרון של 'לא מוחים או
שותקים מסכימים', גם אלה רשעים.
ג' קראתי ב-INTERNET (http://www.biu.ac.il/jh/parasha/vayerah/barzeli.html
) "פירוש קדום מקומראן על עונשם של
אנשי סדום" . הפרשן העתיק מלפני כ- 2,200 שנה שואל שאלה אחרת לחלוטין:
"הבעיה שבה עוסק היא: מה יעלה
בגורלם של החוטאים בסדום, אם אברהם יצליח בניסיונו להציל את העיר, והאלוקים יסלח
לה בזכות עשרה צדיקים שיימצאו בה. האם יעלה על הדעת שדבר ה' [בראשית יח כו] 'וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר--וְנָשָׂאתִי
לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם ' או [שם לב] 'לא אשחית בעבור העשרה' משמעותו שגם
הרשעים יינצלו, ונמצא חוטא נשכר?"
"הפרשן ב- 4Q252
(הוספה שלי, מספר הממצא שבקומראן) סובר שדווקא גורלו של הרשע הוא הראוי לתשומת הלב
העיקרית. 'התעלמות' הכתוב מגורלם של הרשעים אינה מקובלת על פי תפיסת עולמו של
הפרשן, ולכן הוא מוסיף התייחסות לשאלה זו."
"אך הפירוש שלפנינו משיב על שאלה
זו בשלילה. אם יימצאו בסדום ועמורה עשרה צדיקים, תינצל העיר, אך החוטאים ייענשו כל
אחד בנפרד: 'והחוטאים לבדם יוחרמו'. אך אם לא ימצאו בעיר אפילו עשרה צדיקים, תושמד
כול העיר, וגורלה יהיה 'חרם', כדרך שמצווה התורה על עם ישראל לנהוג בעיר שהודחה
לעבודה זרה."
"המקור המרכזי לתפיסת 'שכר ועונש'
של הפרשן הוא יחזקאל
[יחזקאל יד יב-כ] יב וַיְהִי
דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. יג בֶּן-אָדָם, אֶרֶץ כִּי
תֶחֱטָא-לִי לִמְעָל-מַעַל, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ, וְשָׁבַרְתִּי לָהּ
מַטֵּה-לָחֶם; וְהִשְׁלַחְתִּי-בָהּ רָעָב, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם
וּבְהֵמָה. יד וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ--נֹחַ, דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב:
הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. טו לוּ-חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר
בָּאָרֶץ, וְשִׁכְּלָתָּה; וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר, מִפְּנֵי הַחַיָּה. טז שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,
בְּתוֹכָהּ--חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בָּנִים וְאִם-בָּנוֹת
יַצִּילוּ: הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. יז אוֹ חֶרֶב אָבִיא, עַל-הָאָרֶץ הַהִיא;
וְאָמַרְתִּי, חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה, אָדָם וּבְהֵמָה. יח וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים
הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ--חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים
וּבָנוֹת: כִּי הֵם לְבַדָּם, יִנָּצֵלוּ. יט אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח,
אֶל-הָאָרֶץ הַהִיא; וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה
אָדָם וּבְהֵמָה. כ וְנֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל)
וְאִיּוֹב, בְּתוֹכָהּ--חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בֵּן אִם-בַּת
יַצִּילוּ: הֵמָּה בְצִדְקָתָם, יַצִּילוּ נַפְשָׁם.
בפרק זה מציג יחזקאל את תפיסתו
העקרונית לגבי הגמול. לאמור: בעיר שרוב תושביה חוטאים, הצדיקים המעטים שבעיר,
ואפילו יהיו צדיקים כנח, איוב, ודניאל, יצילו רק את עצמם. לא את אנשי עירם, ואפילו
לא את ילדיהם. אין סליחה אוטומטית לחוטאים, וכל אחד מקבל את גמולו על פי מעשיו.
לדעת הנביא (יחזקאל), אין עוד אפשרות להינצל בזכות אבות או בזכות צדיקים, אף שבעבר
(בימי אברהם), איוב, נח, ודניאל, הדבר היה אפשרי. הפירוש שלפנינו נוצר בחברה של '[סנהדרין
ו ב] ייקוב הדין את ההר' (בהשאלה: יש לקיים את הדין בלא פשרות) , ולכן אין הוא
יכול להתעלם מגורלם של הרשעים בסדום. אפילו יסלח ה' לכל העיר, אומר הפרשן, חובה
עלינו לזכור ולהזכיר שהרשעים יאבדו."
ד' אומרים חז"ל "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים"
[ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע] שהוא המקור לביטוי "המרחם על אכזרים –
מתאכזר על רחמנים".
ה' מעניין אולי להפעיל את האמור מעלה
על המצב של מדינת ישראל מול עזה או אויבים אחרים שסביבה.
-
אין 'מגן אנושי' על ידי חפי מפשע סביב
הרשעים. לא יינצלו הרשעים בזכות המגן האנושי של חפי מפשע. הרשעים יאבדו, אפילו
ברגע אחר, ברגע מתאים כדי שלא להקריב גם את חפי מפשע.
-
הצדיקים יינצלו בנפשם, ללא רכושם. הדבר
מזכיר את הפליירים שחילק ישראל וביקשה מתושבי עזה (הלו מעורבים בלחימה, ולכאורה
חפים מפשע) לעזוב את אזורי הלחימה, אפילו שרכושם הנשאר מאחורה יושמד על ידי
הפגזות.
-
בעניין שחרור מחבלים בעד בני ערובה,
לעניות דעתי, הרמז הוא שלא לבצעו. כמו בפעולת הקב"ה בסדום, יש להציל את לוט,
אבל לא במחיר או לא בעד חילוץ הרשעים.
ה' כתוב בתורה בהמשך:
[בראשית יח לב] וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי,
וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא
אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.
האמור כאן נוגד את הפירושים שלמעלה.
אבל, יכול להיות שהקב"ה כבר ידע שאין עשרה צדיקים בסדום, ואולי אין אפילו
אחד. יכול להיות שהקב"ה הסכים לבקשתו של אברהם כדי להראות חיבתו של
הקב"ה אל אברהם אבינו, כמו בפסוק הבא:
[בראשית יחי יז, יח] יז וַיהוָה,
אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.
יח וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי
גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה