אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וירא:

[בראשית יח ג] וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. 

[תרגום אונקלוס] ואמר:  ה', אם כען אשכחית רחמין קודמך--לא כען תעבר, מעל עבדך.

א' רש"י מפרש את הפסוק הזה:

וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, אִם-נָא . קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים.  ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן הייתה,  ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם,
שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח.
ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה.
ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):

ב' תרגום אונקלוס מחזק את הפירוש של רש"י, ואולי היה המקור שלו.