וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וישלח:

[בראשית לד טו, יט, כד] טו אַךְ-בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם:  אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר. יט וְלֹא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב; וְהוּא נִכְבָּד, מִכֹּל בֵּית אָבִיו.  כד וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ.

א' שכם בן חמור הסכים למול את עצמו ואת כול הגברים שבשכם, מפני שהוא רצה את דינה בת יעקב לאשה. ולא מפני שהכירו וקיבלו את הקב"ה כאלהים אחד ויחיד.

ב' שכם בן חמור וכול תושבי שכם רואים בפעולה של למול  פעולה פורמלית, פיזית, ללא שום משמעות רוחנית וללא שום קשר להקב"ה.

ג' לא כך עשו אברהם אבינו, בניו ונכדיו, בני יעקב אבינו, וכול עם ישראל בעקבותיהם. כול אלה, עם ישראל רואים בפעולת למול קשר, ברית דמים, ברית-מילה, עם הקב"ה.

ד' אבל פעולה זאת של למול לא עושה את שכם ותושבי העיר שכם ליהודים. הם לא עוברים גיור על ידי הפעולה הפיזית או הניתוח הפיזי של למול. הפעולה הפיזית של למול לא מביאה לקבלתם למשפחת יעקב אבינו ובניו. היא לא מונעת מבני יעקב להרוג אותם, את שכם ותושבי העיר שכם.

ה' יכול להיות שהדבר רומז את "הגיור" שלא כהלכה שבימינו. פעולת למול בלבד, ללא קבלת עול המצוות, איננה הופכת את "המתגייר" שלא כהלכה, את הגוי, ליהודי. וגם כאשר סיבותיו הן על מנת לקבל דבר, ולא רק סיבות רוחניות, להתחבר להקב"ה.