וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת שמיני:

[ויקרא ט ז] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קְרַב אֶל-הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת-חַטָּאתְךָ וְאֶת-עֹלָתֶךָ, וְכַפֵּר בַּעַדְךָ, וּבְעַד הָעָם; וַעֲשֵׂה אֶת-קָרְבַּן הָעָם, וְכַפֵּר בַּעֲדָם, כַּאֲשֶׁר, צִוָּה יְהוָה.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרוֹן, קְרַב לְמַדְבְּחָא וַעֲבֵיד יָת חַטָּתָךְ וְיָת עֲלָתָךְ, וְכַפַּר עֲלָךְ, וְעַל עַמָּא; וַעֲבֵיד יָת קֻרְבַּן עַמָּא, וְכַפַּר עֲלֵיהוֹן--כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ. 

[תרגום יונתן] וַהֲוָה כֵּיוָן דְחָמָא אַהֲרן מַדְבְּחָא בְּקַרְנוֹי מִדַמֵי לְעִיגְלָא אִיסְתְּפֵי לְמִיקְרַב לְגַבֵּיהּ בְּכֵן אָמַר לֵיהּ משֶׁה אָנִיס מִנְדְעָךְ וּקְרֵיב לְמַדְבְּחָא וְלָא תִסְתְּפֵי וְעִיבַד יַת חַטָאתָךְ וְיַת עֲלָתָךְ וְכַפֵּר אַמְטוּלָתָךְ וְאַמְטוּל עַמָא וְעִיבַד יַת קָרְבַּן עַמָא וְכַפֵּר עֲלֵיהוֹן הֵי כְּמָא דְפַקֵיד יְיָ:

א' תרגום יונתן לעברית עכשווית, לעניות דעתי:

והיה ומכיוון שאהרון ראה את המזבח בקרנותיו המדמה עגל (עגל הזהב!), פחד (אהרון) להתקרב אליו (אל המזבח), לכן אמר משה לאהרון תנוס מן דעתך ועל תפחד, ועשה את קרבן החטאת שלך ואת קרבן העולה שלך, וכפר עליך ועל  העם (ישראל), ועשה (אהרון ) את קרבן העם וכיפר עליהם (על העם) כפי שציווה הקב"ה.

ב' מצאתי תרגום יונתן לעברית שעזר לי מאד להבין את הפסוק, תרגומנא. ויקרא ט

http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_39659_237.pdf :

ז) קרב אל המזבדח. היב״ע, אגים מנדעך לקרוב למדבחא, הלא זהו מ״ש התו״כ, הגיס דעתך, וקרב אליו, מפני, כי אהרן ראה את המזבח בקרגותיו־ קרני שוד קרניו, ונזכר מעשה העגל, ממש היב״ע, וכמ״ש לעיל, כי היב״ע בויקרא נמשך אחרי התו״כ, והגיס דעתך, נ אומ תלמודי להתגהג עם מי־ בתכלית הםשטות בלי שום חשיבות, כמו עם עצמו ממש, בינו ובינו ודרך ארץ יתרה ל א למאום, ואך כאחד מבני חברתו הפשוטים, והגיס דעתך אינו רמות רוחא, עי״ע גם ב׳.

ג' יש בתרגום יונתן הסבר פסיכולוגי מעניין ויפה (לעניות דעתי J ) על הדחף של משה רבינו באהרון הכהן, להתקרב למזבח.

דבר זה מזכיר אולי את הפסוק שבספר קהלת:

[קהלת ד ט] טובים השניים, מן-האחד:  אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם.

משה רבינו ע"ה עוזר לאהרון להתאושש ולבצע ציווי הקב"ה.