[במדבר ט ח] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם.

 בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

          כתוב בספר במדבר, פרשת בהעלותך:  

[במדבר ט ח] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר לְהוֹן מֹשֶׁה אוֹרִיכוּ עַד דְּאֶשְׁמַע מָא דְּאֶתְפַּקַּד מִן קֳדָם יְיָ עַל דִּילְכוֹן׃

[תרגום יונתן] דֵין הוּא חַד מֵאַרְבָּעָה דִינִין דְעָלוּ קֳדָם משֶׁה נְבִיָא וְדָן יַתְהוֹן עַל מֵימְרָא דְקוּדְשָׁא בִּקְצַת מִנְהוֹן הֲוָה משֶׁה מָתִין מִן בִּגְלַל דַהֲווֹ דִינֵי נַפְשָׁתָא וּבִקְצַתְהוֹן הֲוָה משֶׁה זָרִיז מִן בִּגְלַל דַהֲווֹ דִינֵי מָמוֹנָא בְּאִלֵין וּבְאִלֵין אָמַר משֶׁה לָא שַׁמְעִית מִן בִּגְלַל לְמַלְפָא לְרֵישֵׁי סַנְהֶדְרַיְתָא דַעֲתִידִין לְמֵקוּם מִן בַּתְרֵיהּ דִיהוֹן מְתוּנִין בְּדִינֵי נַפְשָׁתָא וּזְרִיזִין בְּדִינֵי מָמוֹנָא וְלָא יְבַהֲתוּן לִמְשַׁיְילֵי דִינָא דְמִתְקַשֵׁי לְהוֹן אֲרוּם משֶׁה דְהַוָה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל צָרִיךְ דְיֵימַר לָא שְׁמָעִית בְּגִין כֵּן אָמַר לְהוֹן משֶׁה אוֹרִיכוּ עַד דְאֶשְׁמַע מַה דְאִתְפְּקִיד מִן קֳדָם יְיָ עַל דִלְכוֹן:

[ירושלמי (קטעים)] דֵין חַד מֵאַרְבַּע דִינִין דְעָלוּ לִקְדָם משֶׁה בִּתְרֵין מִנְהוֹן הֲוָה משֶׁה מְזָרֵיז וּבִתְרֵין מִנְהוֹן הֲוָה משֶׁה מָתוּן בִּמְסַאֲבִין דְלָא יָכִילוּ לְמֶעֱבַד פִּסְחָא בִּזְמַנֵיהוֹן וּבְגִין בְּנָתָא דִצְלָפְחָד הֲוָה משֶׁה מְזָרֵז מִן בִּגְלַל דַהֲוָה דִינֵי מָמוֹן דִינֵיהוֹן וּבְמָחֲרָפָא דִחֲרַף שְׁמָא קַדִישָׁא וּבִמְקוֹשְׁשָׁא דְחַלֵל שַׁבְּתָּא בִּזְדָנוּ הֲוָה משֶׁה מָתוּן מִן בִּגְלַל דִי הֲווֹ דִינֵיהוֹן דִינֵי נַפְשָׁתָא בְּאִילֵן וּבְאִילֵן אֲמַר לָא שְׁמָעִית לְמַלְפָא דִינַיָא דַעֲתִידִין לְמֵיקַם בָּתַר משֶׁה לְמֶהֱוֵי זְרִיזִין בְּדִינֵי מָמוֹנָא וּמְתִינִין בְּדִינֵי נַפְשָׁתָא דְלָא יְבַהֲתוּן לְמֵימָר לָא שְׁמָעִית בְּרַם משֶׁה רַבָּן אָמַר לָא שְׁמָעִית וַאֲמַר לְהוֹן קוּמוּ וּשְׁמוּעוּ מַה דִי פַקֵיד מֵימְרָא דַיְיָ לְכוֹן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 141]):  

בספר יין הטוב פי', זה הוא אחד מארבעה משפטים שבאו לפני משה הנביא, ושפט אותם על ( פי) מאמר הקודש,  בקיצת מהן (מקושש ומגדף) היה מתון, מפני שהיו דיני נפשות, ובקצתן (פסח ובנות צלפחד) היה משה זריז, מפני שהיו דיני ממונות, (אף כי ענין קרבן פסח אינו דיני ממונות, אולי הכוונה שהעיקר שאינו דיני נפשות). באלה ובאלה אמר משה : לא שמעתי, כדי ללמד לראשי סנהדרין שעתידים לעמוד אחריו, שיהיו מתונים בדיני נפשות, וזריזין בדיני ממונות, ולא יפחדו לשאול דין שמתקשים בו. כי משה שהיה רבן של ישראל צריך שיאמר לא שמעתי, בגלל זה אמר להם משה: המתינו עד שאשמע מה שיצווה מאת ה׳ עליכם ־ גם בספר יוסף החדש כאן, דקדק כהנ״ל מדוע נחשב קרבן פסח ענין של ממונות, וצ״ב.

-        ירושלים (קטעים) דומה לתרגום יונתן.

-        תרגום יונתן מסביר ומפרש את פסוק המקרא באופן נפלא.

יש תירוץ יפה באותו ספר ([שרת"י במדינות – במדבר דף 142]):  

וה״נ יש לומר כאן, דלימוד יש כאן, דעל ענין שנוגע לעזרה לבני אדם - כמו טמאים ובנות צלפחד יש לדיין לנהוג במהירות! ואילו בעניין הנוגע להצלת בני אדם ממיתה, כמו מקושש ומגדף יש לו לנהוג במתינות, אולי יעלה בידך להצילו, ודו״ק.