דברים חיים רחמים

יום שלישי, 3 באוקטובר 2017

פירוש התורה - וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשי, פרשת לך לך:

[בראשית טו טז] וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.

[תרגום אונקלוס] ודרא רביעאה, יתובון הלכא: ארי לא שלים חובא דאמוראה, עד כען.

[תרגום יונתן] וְדָרָא רְבִיעָאָה דִבְנָךְ יְתוּבוּן הָכָא לְמֵירְתָא אֲרוּם לָא שְׁלִים חוֹבָא דְאֱמוֹרָאֵי (עַד) כְּדוֹן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 147]):

"ודור הרביעי של בניך ישובו הנה (לארץ ישראל) לרשת אותה, כי לא נשלם עוון האמורי עד עתה."

ב' תרגום יונתן מוסיף לְמֵירְתָא שבעברית לרשת אותה .

יכול להיות שהנושא של 'בעלות' על ארץ ישראל היה קיים גם בזמנו של תרגום יונתן. לכן, התרגום מוסיף ועל ידי זה מדגיש את לרשת אותה , הבעלות על ארץ ישראל היא של עם ישראל, וזה ללא קשר מי היה קודם, וגם מי יהיה בארץ ישראל בזמן הגלויות.

יום ראשון, 1 באוקטובר 2017

פירוש התורה - וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת לך לך:

[בראשית טו טו] וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.

[תרגום אונקלוס] ואת תתכניש לוות אבהתך, בשלם: תתקבר, בסיבו טבא.

[תרגום יונתן] וְאַתְּ תִּתְכְּנֵשׁ לְוַת אַבְהָתָךְ בִּשְׁלָם תָּנוּחַ נַפְשָׁךְ וְתִתְקְבֵר בְּסֵבוּ טָבָא:

א' תרגום יונתן בעברית (תרגום שלי J ):

"ואתה תיכנס אל אבותיך בשלום תנוח נפשך ותיקבר בשיבה טובה."

ב' תרגום יונתן מוסיף תָּנוּחַ נַפְשָׁךְ שבעברית תנוח נפשך .

אפשר אולי לשאול, מה הרמז בתוספת זאת תָּנוּחַ נַפְשָׁךְ . יכול להיות שיש כאן רמז על אולם הבא, גלגול נפשות, ואפילו תחיית המתים בעתיד לבוא.

פירוש התורה - וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת לך לך:

[בראשית טו יד] וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

[תרגום אונקלוס] ואף ית עמא דיפלחון בהון, דאין אנא; ובתר כין ייפקון, בקניינא סגי.

[תרגום יונתן] וְאוּף יַת עַמָא דְיִפְלְחוּן לְהוֹם דַיָין אֲנָא בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין מָחָן וּמִן בָּתַר כֵּן יִפְקוּן לְחֵירוּתָא בְּנִכְסִין סַגִיאִין:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 147]):

"וגם את (התוספת והריבוי של) הגוי אשר יאנסו אותם (לשעבדם יותר מן הראוי) אני אדון ואשפוט במתאים וחמישים מכות, ואחרי כן יצאו לחרות ברכוש גדול."

ב' לעניות דעתי, חז"ל מתייחסים לפסוק זה כאל יציאת מצריים. אבל, גלות מצריים ויציאת מצריים לא הוזכרו בפסוק הקודם, על שעבוד עם ישראל. ואלה הן בבל, מדי, יון, ופרס.

- על שעבוד בבל, אפשר אולי לתרץ פסוק זה. בבל נהרסה, ועם ישראל יצאו משם אל ירושלים ברכוש גדול שמלך פרס נתן להם, לבנות את בית המקדש השני.

- על שעבוד מדי, אין לי תירוץ.

- על שעבוד יון, גם מלכות יון נאלמה מן ההיסטוריה. יכול להיות שמלך הורדוס שהרחיב לתפארת את בית המקדש השני ואת ירושלים, השתמש ברכוש הגדול שנשאר ממלכות יון.

- על שעבוד פרס, זה אולי אחרי חורבן בית המקדש השני, ואחרי הגעתם של המוסלמים לארץ ישראל.

ג' תרגום יונתן מוסיף בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין מָחָן שבעברית במתאים וחמישים מכות . תוספת זאת כן מתקשרת עם יציאת מצרים.

פירוש התורה - וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת לך לך:

[בראשית טו יג] וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.

[תרגום אונקלוס] ואמר לאברם, מידע תידע ארי דיירין יהון בנך בארע לא דילהון, ויפלחון בהון, ויענון יתהון--ארבע מאה, שנין.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר לְאַבְרָם מִנְדַע תִּנְדַע אֲרוּם דַיְירִין יְהוֹן בְּנָךְ בְּאַרְעָא דְלָא דִלְהוֹן חֲלַף דְלָא הֵימְנַת וִישַׁעֲבְּדוּן בְּהוֹן וִיסַגְפוּן יַתְהוֹן אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 146]):

"ויאמר לאברם: ידוע תדע כי בני דרים דירת ארעי יהיו בניך בארץ לא להם, תחת אשר לא האמנת, וישעבדו בהם, ויענו אותם ארבע מאת שנה."

ב' תרגום אונקלוס דומה למקרא.

ג' תרגום יונתן מוסיף חֲלַף דְלָא הֵימְנַת שבעברית תחת אשר לא האמנת .

לעניות דעתי, זה רמז חשוב ביותר. יכול להיות שהרמז כאן הוא על אברם בעצמו, אבל יכול להיות שהרמז הזה נכון ותקף עבור כול הדורות של עם ישראל, לאורך הזמנים.

יותר מזה, תחת אשר לא האמנת יכול להיות גם עבודה זרה, גם שפיכות דמים, גם גילוי עריות, גם שנאת חינם, וגם כול החטאים שמבקשים עליהם סליחה, מחילה, וכפרה ביום הכיפורים. זה רמז שיכול להיות נכון ותקף לגבי עם ישראל, אבל יכול להיות נכון ותקף לגבי כול יהודי ויהודי בפרט. לגבי כול יהודי ויהודי, השעבוד והעינוי יכולים להיות אולי גם על ידי יצר הרע.

ד' יכול להיות שאפשר לשאול, איפה הגלות הנוכחית של יותר מאלפיים שנה, גלות במלכות הרומי? היא לא מפורשת בנבואה זאת? גם גלות זאת היא שעבוד, ועינוי, ועבודה קשה.

יכול להיות תירוץ, גלות זאת היא של שבט יהודה, לא של כול עם ישראל.

יכול להיות שהגלות הנוכחית היא בגלל סיבה אחרת, ולא תחת אשר לא האמנת ?

פירוש התורה - וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת לך לך:

[בראשית טו יב] וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.

[תרגום אונקלוס] והוה שמשא למיעל, ושינתא נפלת על אברם; והא אימה קבל סגי, נפלת עלוהי.

[תרגום יונתן] וַהֲוָה שִׁמְשָׁא קָרִיבָא לְמִיטְמוֹעַ וְשִׁינְתָא עֲמִיקְתָא מִתְרַמְיַית עַל אַבְרָם וְהָא אַרְבַּע מַלְכְּוָון קַיְימִין לְמִשַׁעֲבְּדָא יַת בְּנוֹי אֵימְתָא דָא הוּא בָּבֶל קַבָּלָא דָא הוּא מָדַי סַגִיאָה דָא הוּא יָוָן נָפְלָה דָא הוּא פָרָס דַעֲתִידָא לְמֵיפַּל וְלֵית לֵיהּ זְקִיפָא וּמִתַּמָן עֲתִידִין לְמֵיסַק עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל:

[תרגום ירושלמי (קטעים)] וַהֲוָת שִׁמְשָׁא אָזְלָא לְמִטְמָעָא וְשֵׁנָא עֲמִיקָא בְּסִימָא נָפְלַת עַל אַבְרָם וְהָא אַבְרָם חָזֵי אַרְבַּעְתֵּי מַלְכְּוָותָא דְעַתִידִין לְמֵיקָם לְמִשַׁעְבְּדָא בִּבְנוֹי אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה נוֹפֶלֶת עָלָיו אֵימָה דְהָא הוּא בָּבֶל חֲשֵׁיכָה דְהָא הוּא מָדַי גְדוֹלָה דְהָא הוּא יָוָן נוֹפֶלֶת דְהָא הוּא מַלְכְּוָותָא דְפַּרְסַיָא דַעֲתִידָא לְמַפָּלָא וְלָא תֶהֱוֵי לָהּ תְּקוּמָה לְעַלְמֵי עַלְמִין:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 145]):

"ויהיה השמש קרוב לשקוע, ושינה עמוקה נופלת על אברם, והנה ארבע מלכויות עומדות להשתעבד עם בניו (בניו, עם ישראל, משתעבדים לארבע מלכויות אלה), 'אימה' זו בבל, 'חשיכה' זו מדי, 'גדולה' זו יון, 'נופלת' זו פרס, אשר עתידה לפול, ואין לה העמדה, ומשם (מפרס) עתידים לעלות העם בית ישראל."

ב' תרגום ירושלמי (קטמים) בעברית (תרגום שלי J ):

"והיה כאשר השמש הלך לשקוע, ושינה עמוקה ומתוקה נופלת על אברם, ואברם רואה ארבע מלכויות שעתידים לעמוד (ו)להשתעבד בבניו בניו, עם ישראל, משתעבדים לארבע מלכויות אלה), אימה חשכה גדולה נופלת עליו, 'אימה' זה הוא בבל, 'חשיכה' זה הוא מדי, 'גדולה' זה הוא יון, 'נופלת' זה הוא מלכות פרס שעתידה לפול, ולא יהיה לה תקומה לעולמי עולמים."

ג' תרגום אונקלוס דומה למקרא.

ד' תרגומים של יונתן וירושלמי (קטעים) מביאים רמז על המקרא:

- תרגום ירושלמי (קטעים) דומה עד מאד לתרגום יונתן.

- סדר המלכויות הוא לא לפי זמנם בהיסטוריה, למשל, יון מופיעה לפני פרס. יכול להיות תירוץ, שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

- מלכות מצרים לא מופיעה ברשימה זאת. יכול להיות תירוץ, מדובר על שיעבוד עם ישראל. עם ישראל, כעם, מופיע אחרי שיעבוד מצרים.

- ברשימה זאת לא מופיעה מלכות אדום או רומי. יכול להיות תירוץ שמלכות רומי היא הממשיכה של מלכות יון ומזוהה אתה.

- כתוב 'נופלת' זה הוא מלכות פרס שעתידה לפול, ולא יהיה לה תקומה לעולמי עולמים. יכול להיות שזאת בשורה טובה גם בימינו, כאשר מדינת ישראל ועם ישראל מאוימים על ידי אירן.

פירוש התורה - וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת לך לך:

[בראשית טו יא] וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם.

[תרגום אונקלוס] ונחת עופא, על פלגיא; ואפרח יתהון, אברם.

[תרגום יונתן] וּנְחָתוּ אוּמַיָא ע"א הִינוּן מְדַמְיָין לְעוֹפָא מְסָאֲבָא לְמִיבְזַז נִכְסֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל וַהֲוַת זְכוּתֵיהּ דְאַבְרָם מְגַנָא עֲלֵיהוֹן:

[ירושלמי (קטעים)] וְכַד נְחַת טְיָיסָא לָא הֲוָה קְרַב לְפַּסְגַיָא וְהָדֵין טְיָיסָא הוּא עוֹפָא מְסַאֲבָא וְהָדֵין עוֹפָא מְסַאֲבָא אִילֵין אִינוּן מַלְכְּוָותָא דְאַרְעָא ע"א וִיהֵי כַד יֶהֱוָיָן עַיְצִין עֵיצִן בִּישִׁין עַל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל זְכוּתֵיהּ דְאַבְרָהָם צַדִיקַיָא מְבַטְלָא יַתְהוֹן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 145]):

"וירדו האומות עובדות עבודה זרה, הם דומים לעוף הטמא, לבוז נכסיהם של ישראל, והיה זכותו של אברם מגינה עליהם (על ישראל)."

ב' תרגום ירושלמי (קטעים) בעברית (תרגום שלי J ):

"כאשר ירד העוף לא היה גש לחלקים זה עוף הוא עוף טמא וזה עוף טמא הם מלכויות ארץ העובדות עבודה זרה, והיה כאשר היו יועצים הצעות רעות על בני ישראל, זכותו של אברהם הצדיק מבטלת אותם (את ההצעות הרעות על ישראל)."

ג' תרגום אונקלוס בעברית (תרגום שלי J ):

"וירד העוף על החלקים, והפריח אותם אברם."

תרגום אונקלוס מסביר את הפשט של המקרא.

ד' תרגומים של יונתו והירושלמי מביאים רמז על הפשט של המקרא.

מעניין שתרגומים אלה משקפים את המצב הלאומי הקשה של עם ישראל בתקופה שלפני ואחרי חורבן בית המקדש השני. יש בהם ציפייה לגאולה על ידי משיח, במקרא זה אברהם אבינו ע"ה בעצמו. מעניין גם כן שהגאולה באה בגלל הצדיקות של המשיח עצמו, צדיקות זאת מגינה, מכפרת, ומצילה את כול עם ישראל. לכן אומרים חז"ל 'זכות הצדיק תשמור עלינו'.

פירוש התורה - וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת לך לך:

[בראשית טו י] וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.

[תרגום אונקלוס] וקריב קודמוהי ית כל אילין, ופליג יתהון בשווי, ויהב פלגיא פילג, לוקביל חבריה; וית עופא, לא פליג.

[תרגום יונתן] וְקָרִיב קוֹמוֹי יַת כָּל אִילֵן וּפְסַג יַתְהוֹן בִּמְצִיעָא וְסָדַר פַּסְגָא דְחַד כָּל קְבֵיל חַבְרֵיהּ וְיַת עוֹפָא לָא פָּסָג:

[ירושלמי (קטעים)] וּקְרֵיב קֳדָמוֹי יַת כָּל אִילֵין וּפְסַג יַתְהוֹן לְפַסְגִין וְשַׁוִי גְבַר פַּסְגֵיהּ לְקָדָמוֹת חַבְרֵיהּ וְיַת עוֹפָא לָא פָסַג:

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' כתוב במקרא וַיִּקַּח-לוֹ , כתוב בתרגום אונקלוס וְקָרִיב קוֹמוֹי שבעברית ויגיש לפניו .

לפי המקרא, לפי הפשט, היה אולי אפשר להבין שאברם לקח את הבהמות לו לעצמו. לעומת זאת, לפי התרגומים, ויגיש לפניו, זה מובן שאברם מגיש להקב"ה ולא לעמו.

ג' מצאתי (על ידי האתר http://sparks.simania.co.il/bibleSearch.php?query ) עוד שני מקומות שמופיע שמה הביטוי וַיִּקַּח-לוֹ :

[בראשית ד יט] "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה."

[בראשית ל לז] "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעֶרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת."

אבל, בפסוקים אלה, תרגום אונקלוס הוא ונסיב ליה שבעברית ונוטל לו , ז"א, לוקח לעצמו.

ד' יש כאן, בפסוק זה, מקום לשאול: לפי בקשת הקב"ה מהפסוק הקודם, אברם מגיש להקב"ה את הקורבן. אבל, לפי הפשט שבפסוק זה, אברם מחלק את הקורבן לִקְרַאת רֵעֵהוּ , ז"א, בין חבריו שלו, של אברם אבינו.

יכול להיות שיש בדבר זה לקח עצום: הקב"ה לא מבקש שום דבר לעצמו, הקב"ה לא צריך שום דבר לעצמו.

כול מה שהקב"ה רוצה ומצווה, זה לטובת האנושות, לטובת בניו, עם ישראל.