יום ראשון, 1 באוקטובר 2017

פירוש התורה - וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.

בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת לך לך:
[בראשית טו י] וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.
[תרגום אונקלוס] וקריב קודמוהי ית כל אילין, ופליג יתהון בשווי, ויהב פלגיא פילג, לוקביל חבריה; וית עופא, לא פליג
[תרגום יונתן] וְקָרִיב קוֹמוֹי יַת כָּל אִילֵן וּפְסַג יַתְהוֹן בִּמְצִיעָא וְסָדַר פַּסְגָא דְחַד כָּל קְבֵיל חַבְרֵיהּ וְיַת עוֹפָא לָא פָּסָג
[ירושלמי (קטעים)] וּקְרֵיב קֳדָמוֹי יַת כָּל אִילֵין וּפְסַג יַתְהוֹן לְפַסְגִין וְשַׁוִי גְבַר פַּסְגֵיהּ לְקָדָמוֹת חַבְרֵיהּ וְיַת עוֹפָא לָא פָסַג:
א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.
ב' כתוב במקרא וַיִּקַּח-לוֹ , כתוב בתרגום אונקלוס וְקָרִיב קוֹמוֹי שבעברית ויגיש לפניו .
לפי המקרא, לפי הפשט, היה אולי אפשר להבין שאברם לקח את הבהמות לו לעצמו. לעומת זאת, לפי התרגומים, ויגיש לפניו, זה מובן שאברם מגיש להקב"ה ולא לעמו.
ג' מצאתי (על ידי האתר http://sparks.simania.co.il/bibleSearch.php?query ) עוד שני מקומות שמופיע שמה הביטוי וַיִּקַּח-לוֹ :
[בראשית ד יט] "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה."
[בראשית ל לז] "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעֶרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת."
אבל, בפסוקים אלה, תרגום אונקלוס הוא ונסיב ליה שבעברית ונוטל לו , ז"א, לוקח לעצמו.
ד' יש כאן, בפסוק זה, מקום לשאול: לפי בקשת הקב"ה מהפסוק הקודם, אברם מגיש להקב"ה את הקורבן. אבל, לפי הפשט שבפסוק זה, אברם מחלק את הקורבן לִקְרַאת רֵעֵהוּ , ז"א, בין חבריו שלו, של אברם אבינו.
יכול להיות שיש בדבר זה לקח עצום: הקב"ה לא מבקש שום דבר לעצמו, הקב"ה לא צריך שום דבר לעצמו.
כול מה שהקב"ה רוצה ומצווה, זה לטובת האנושות, לטובת בניו, עם ישראל. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה