וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת בא:

[שמות י יב, יג] יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.  יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה.

א' אפשר אולי לשאול, למה הקב"ה אומר למשה רבינו ע"ה  נְטֵה יָדְךָ , אבל וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ .

ב' מצאתי בספא 'אמרי חן' (הוספה שלי, יש כמה ספרים באותו שם, 'אמרי חן', כתובים על ידי מחברים שונים זה מזה,  אני לא יודע מי כתב את הספר שאני מצטט אותו כאן) , דף 186:

נטה ידך - ויט משה את מטהו

כאמור מכות ברד, ארבה וחושך נתנו על ידי משה כדי להוכיח לפרעה ״כי אין כמוני בכל הארץ״, אולם משה מרוב ענותנותו סרב ליטול לעצמו גדולה ותלה את הגדולה בקב״ה. משה הלך בעקבות יוסף שגם הוא לא רצה ליחס שום חשיבות לעצמו ותלה הכל בקב״ה. במכת ברד אמר ה׳ למשה ״נטה ידך על השמים״ (שמות ט, כב) פרוש הדבר שמשה ירים את ידו לצד השמים ופרעה יראה שמשה האיש שולט על תופעות על טבעיות וכך יכבד אותו ויירא מפניו אולם משה לא רצה לעשות כך אלא נטה את מטהו כפי שנאמר: ״ויט משה את מטהו על השמים״(שם, כג) משה הרים את

מטה ה׳, אותו מטה שנהפך לנחש ועשה הרבה נסים ולא רצה לתלות הגדולה בעצמו. גם במכת ארבה מצאנו תופעה דומה שם נאמר ״נטה ידך על ארץ מצרים בארבה״ אך משה הרים את מטהו שנאמר: ״ויט משה את מטהו על ארץ מצרים" (שמות י, יב-יג) במכת חושך מצאנו שמשה הרים את ידו ומדוע לא את מטהו כפי שעשה במכות ברד

וארבה? מסבירים המפרשים משום שהיתה זו מכת בזיון וללא התראה ומשה לא רצה ליחס זאת לקב״ה ויחס זאת לעצמו שנאמר: ״ויט משה את ידו על השמים" (שמות ו, כב) .

ג' יכול להיות שיש לפחות עוד תירוץ אחד.

יכול להיות שמשה רבינו ע"ה היה חרד, דאג ביותר לכבודו של הקב"ה, הרבה יותר מאשר לכבודו שלו עצמו. יכול להיות שמשה רבינו היה חרד שעל ידי הרמת היד בלבד לא יצליח לעשות את האות של הקב"ה. משה רבינו ראה שהקב"ה אמר לאהרון להרים את מטהו, וזה עבד. יכול להיות שמשה רבינו חשב שגם הוא צריך להרים את מטהו כדי להיות בטוח שאות הקב"ה יתקיים.

ד' דבר דומה קרה למשה רבינו כאשר הוציא מים מהסלע. משה רבינו היה חרד לכבודו של הקב"ה ומכה את הסלע פעמיים.

[במדבר כ ז-יג] ז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ח קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  {ס}  יב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.  יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם. 

ה' יכול להיות שגם במי המריבה קרה דבר דומה, משה רבינו ע"ה היה חרד לכבודו של הקב"ה.