בס"ד
דברים חיים רחמים
כתוב
בספר בראשית פרשת ויחי:
[בראשית מח כ] וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ
יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם
אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.
[תרגום
אונקלוס] ובריכינון ביומא ההוא, למימר, בך יבריך ישראל למימר, ישווינך ה'
כאפריים וכמנשה; ושווי ית אפריים, קודם מנשה.
[תרגום
יונתן] וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן
בֵּית יִשְרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ
יְיָ כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה וּבְמִנְיַן שִׁבְטַיָא יִתְמַנֵי רַבָּא
דְאֶפְרַיִם קֳדָם רַבָּא דִמְנַשֶׁה וּמַנֵי יַת אֶפְרַיִם דִיהֵי קֳדָם מְנַשֶׁה:
א' אמרו חזל:
www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_3356_58.pdf
״מז)
ויברכם ביום ההוא
לאמר
בך
יברך
ישראל
וגר.
לכאורה יש
לדקדק
למה כתיב כאן
לאמו״ר מלא
וא״ו, (עי׳ בבעה״ט
מש״כ בזה) ואפשר
לפרש עפ״י
מש״כ כאן
התרגום יונתן
על בך
יברך
ישראל,
וז״ל:
בך
יוסף ברי
יברכון
בית
ישראל
ית
ינוקא
ביומא
דמהולתא
וכר, עיי״ש.
והנה
המנהג בברית מילה
שאחר
ברכת
אשר
קידש
י
ד
ו
מבטן
וכר,
אומרים
כשם שנכנס
לברית
כן
יכנס
לתורה
ולחופה
ולמעשים
טובים.
ויש ליתן
טעם על
המנהג הזה,
ומהיכן נתפשט
זה המנהג.
ואפשר לומר
שמנהג הזה מרומז
כאן בפסוק,
שהרי תיבת
לאמו״ר מלא
וי״ו בגימט׳
זר״ע, שקאי
על הרך
הנימול, וכמש״כ התרגום
יונתן
שברכה
זו
קאי
על
הינוקא
ביומא
דמהולתא.
ב' לכן,
פסוק זה, דרך תרגום יונתן, הוא מקור המנהג של הברכה בברית מילה.
ג' יש אולי עוד דבר
להסביר: יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא .
לפי מילון ארמית – עברית
מַהוּלְתָא (ביצה כט ב; תענית ט ב; מועד קטן יא א) -
נָפָה
מַהוּלָתָא (ביצה כט ב) - נָפוֹת
המילה בארמית דִמְהוּלְתָּא
דומה למילה בעברית מוהל . על המילה הזאת יש הסבר במילון עברית – עברית BABYLON :
למהול
(פ') לערבב, למזג; לדלל, להוסיף מים,
להוסיף נוזל, להפוך לדליל, להפוך לנוזלי, להחליש, להקליש
x
מוהל
(ז')
עוסק במילה, חותך ערלות, מביא בברית אברהם אבינו
לעניות דעתי, אין קשר בין
שתי המילים, למהול ומוהל. לכן, יכול להיות שהמקור שלהן שונה זה מזה.
יכול להיות שהמילה מוהל,
עוסק במילה, מקורה בארמית דִמְהוּלְתָּא . ראינו שיש קשר בין הפסוק בתרגום
יונתן לבין המנהג בברית מילה.
ד' מצאתי
באתר האקדמיה ללשון העברית
מוֹהֵל
נשאלנו מניין הגיעה
הה"א לבעל המקצוע מוֹהֵל, שהרי אין ה"א בפועל מָל, לָמוּל.
בתנ"ך משמשות מילים מן
השורש מו"ל בלבד: מָל, מוּלִים, נִמּוֹל. אך בספרות חז"ל, לצד צורות כמו
מִילָה ונִמּוֹל, יש צורות בה"א – שם התואר מָהוּל, וכן צורות פועליות בהווה,
מוֹהֵל, מוֹהֲלִין וכדומה.
השורש מה"ל, בן זוגו
של השורש מו"ל, נוצר בהשפעת הארמית. בארמית יש כמה מילים משורשי ע"ו
שהוחלפה בהן הווי"ו בה"א. כך הוא למשל הפועל הארמי רְהַט (=רָץ). השורש
רה"ט הארמי מקורו בשורש רו"ט המקביל לשורש העברי רו"ץ (הטי"ת
והצד"י מתחלפות). שורש זה חדר גם לעברית, כגון בצירוף 'כתב רהוט', כלומר כתב
רץ, מהיר, שוטף – הנכתב ביד. חילופים דומים יש בשורשים נו"ר ונה"ר
המציינים שניהם אור: נֵר ומְנוֹרָה מן השורש נו"ר לעומת נְהָרָה וסגי נָהוֹר
(מילולית 'רב אור') מן השורש נה"ר.
נעיר כי המילים מוֹהֵל
ומָהוּל במשמעות של ערבוב ומזיגה שייכות לשורש אחר שבו הה"א מקורית.
ה' אזי,
יש ללכת הפוך: מוהל מביא אותנו להבית את המילה בארמית דִמְהוּלְתָּא , ז"א,
תינוקות שעושים להם ברית מילה, תינוקות צעירים בני שמונה ימים. המובן הזה בארמית
שונה ממה שמופיע במילון ארמית – עברית.
וגם, כפי שניחשתי, המוק של
מוהל ומקור של למהול שונים זה מזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה