[במדבר ג לב] וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ.

בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת במדבר: 

[במדבר ג לב] וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ.

[תרגום אונקלוס] וְאַמַּרְכְּלָא דִּמְמֻנַּא עַל רַבְרְבֵי לֵיוָאֵי אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כָּהֲנָא מִתְּחוֹת יְדוֹהִי מְמוּנַּן נָטְרֵי מַטַּרְתָּא דְּקוּדְשָׁא׃

[תרגום יונתן] וַאֲמַרְכּוֹל דִמְמַנֵי עַל רַבְרְבֵי לֵיוָאֵי אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא הוּא הֲוָה שָׁאִיל בְּאוּרַיָיא וְתוּמַיָא מִתְּחוֹת יְדוֹי מְמַנָן נַטְרֵי מַטְרַת קוּדְשָׁא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 43]):

"ונשיא הממונה על נשיאי הלוי, אלעזר בן אהרן הכהן. הוא היה שואל באורים ותומים, שמתחת ידיו מתמנים שומרי משמרת הקודש."

-        תרגום יונתן מוסיף הוּא הֲוָה שָׁאִיל בְּאוּרַיָיא וְתוּמַיָא מִתְּחוֹת יְדוֹי מְמַנָן נַטְרֵי מַטְרַת קוּדְשָׁא: שבעברית הוא היה שואל

באורים ותומים, שמתחת ידיו מתמנים שומרי משמרת הקודש.

כתוב באותו הספר:

"לכאורה יש לדקדק למה הזכיר המתרגם מעלתו של אלעזר כאן, ששואל באורים ותומים, ושעל ידיו מתמנים השומרים?"

לעניות דעתי, משפט זה בספר מחזק את גישתי ועבודתי לחפש רמז ותירוץ בהסברים, ובפירושים שתרגום יונתן מוסיף מול המקרא.

יש גם תשובה באותו הספר:

"ולפי דבריו הנכונים, נראה שכל כוונת והוראת משרע״ה ללויים במה שמינה על נשיאי שבט לוי את אלעזר בן אהרן לנשיא עליהם, הייתה כדי שיכירו כוחו הגדול ומעלתו, שהוא לבדו היה שואל באו״ת (באורים ותומים)."

לעניות דעתי, יש כאן אולי שאלה: כוחו של אלעזר הכהן ע"ה היה בגלל המינוי, או המינוי בגלל כוחו?

זה אולי הזדמנות לכתוב על כמה מחשבות בקשר אל "הדמוקרטיה" היהודית, של עם ישראל. משה רבינו ע"ה, כמו גם אהרון הכהן הגדול, וכול הכוהנים לדורי דורות נקבעו ונמנו על ידי הקדוש ברוך הוא. לעניות דעתי, זה היה דבר חכם ביותר, והגיוני ביותר, ממש דבר אלוקי. תירוץ לשי, זה היה בתקופה של תחילת בנייתו של עם ישראל. ברור שבתקופה כזאת, לא קיימים התנאים הדרושים לבחירות 'דמוקרטיות'. אבל, זה לא מונע ממשה רבינו ע"ה לתת דין וחשבון לבני ישראל על שימוש בתרומותיהם בבניית המשכן. דבר דומה עשה שמואל הנביא שנתן גם הוא דין וחשבון לבני ישראל. לעניות דעתי, דבר מהפכני בעם ישראל קורה לקרת סוף תקופת בית המקדש השני, כאשר מקומם של הכהן הגדול ושל הכוהנים בכלל בקביעת הלכות, וגם בפירושם עובר אל התלמידים החכמים. הם לא נקבעים לפי הלידה, אלא לפי הכישורים שלהם, לפי חוכמתם. לעניות דעתי, הדבר המהפכני הבא בדרך לדמוקרטיה יהודית קורה אחרי חורבן בית המקדש השני, כאשר מופיע המושג "פרנס" [ he.wikipedia.org/wiki/פרנס]:

" פרנס (או בכינוי כולל: שבעת טובי העיר; בקהילות הספרדיות – מעמד) הוא מושג רווח בספרות ההלכתית, המתאר מנהיגות אזרחית של הקהילה היהודית, באי-כוחם של הציבור שהם בעלי סמכות המוכרת על ידי ההלכה על אף שאינם בהכרח תלמידי חכמים. 

... בחירת הפרנס נעשתה על ידי הציבור, ובכך באה לידי ביטוי ההמלצה שבתלמוד לפיה "אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור... בראשונים מובאות שתי גישות לאופי הפרנסים. האחת דוגלת בבחירתם של אנשים דגולים: "תלמידי חכמים, אנשי תורה ואנשי מעשים טובים". ואילו האחרת מדגישה את היכולת האדמיניסטרטיבית שלהם, ומשווה אותם לאפוטרופוסים של בני-העיר... באירופה של המאה ה-16 ואילך, עמדו הפרנסים בראש הקהילה היהודית וניהלו אותה מהצד האדמיניסטרטיבי, כולל בחירת הרב, שכירתו ותשלום שכרו.  "