פשוט סיפור 3

בס"ד

דברים חיים רחמים

- שלום ילדים, מה שלומכם? איך עבר היום, איך היה בגן ובבית-ספר?

זה היה סבא שבא לבקר את הנכדים שלו רונית הדבורה, גלעד ישראל, יונתן,  ויעל חיילה. הילדים שמחו מאד, הם ידעו שסבא יקרא לכם סיפורים, ואולי הוא בעצמו יספר מעשים שקרו לו בילדותו ברומניה. סבא נולד ברומניה ועלה ארצה לפני יותר משלושים שנה עם סבתא ועם אימא שלנו, אז, בזמן העלייה ילדה קטנה בת שנהו כמה חודשים. האמת היא שסבא מדבר עברית די טוב אבל עדיין יש לו מבטא רומני כבד וגם לומד מהנכדים שלו מילים בעברית.

-          סבא, בוא לקרוא לנו סיפור, מבקשת רונית הדבורה בקול מתפנק. היא יודעת היטב שאצל סבא יש כול הזמן  בשביל הנכדים שלו ויכולה להרשות לעצמה דברים שונים ומשונים.

-          בסדר, אמר סבא בקול שמח, תביאו לי ספר שאתם אוהבים אותו ואני אקרא לכם. אבל, המשיך סבא, קודם כול תגידו לי למה קוראים למי שכותב ספרים סופר וסופר הוא גם מי שמונה דברים, למשל רונית אוהבת לספור את הבולים שלה. 

-          אתם יודעים, סבא התחיל לספר, שהתורה היא ללא שינוי, כפי שהיא ניתנה למשה רבנו והוא נתן אותה ליהושע, ויהושע נתן אותה לזקנים, ככה היא היום. אין להוסיף ואין להוציא מהתורה, שום אות ושום סימן. יחד אם זאת, צריכים להעתיק את התורה כדי שהיא תהיה ניגשת לכול הקהילות ולכול בתי הכנסת. וכאשר מעתיקים ספר, כולל ספר תורה, מטבע הדברים האנשים עושים טעויות, שוכחים אות, או משנים אותו, או מוסיפים אות שאולי נשכח על ידי הכותב הקודם. אז מה עשו? ספרו את האותיות שבכול פסוק, פרשה, חומש, ובספר תורה כולה. יותר מזה, סימנו את האמצע של כול פרשה, חומש, וספר תורה כולה, וגם סימנים אחרים כדי שיהיה אפשר לבדוק נכונות הכתוב. כול הזמן הכותבים היו מעתיקים וסופרים, ז"א מונים, את האותיות לבדוק את עצמם שלא עשו טעויות. לכן היו קוראים לאנשים אלה שכותבים ספרי תורה סופרים. השם עבר גם לאנשים שכותבים מזוזות ותפילין, גם הם מונים את האותיות כדי להימנע מטעויות. יש שם כולל, "סופר סת"ם", ז"א סופר ספרי תורה, תפילין, ומזוזות. ומכאן, השם סופר עבר לכול אלה שכותבים ספרים חדשים גם כן, לא רק אלה שמעתיקים ספרים. בכלל, בימינו כבר יש שיטות חדשות המשתמשות במחשבים שסופרות את האותיות שבספר תורה או בכול כתב אחר ללא מגע של אדם, בזמן של שניות, וללא שגיאות בכלל. ברור שזאת עזרה והקלה גדולה לכותבי ספרי תורה.

פתאום, הילדים שכמעת נרדמו מהסיפור הארוך של סבא התעוררו לחיים. התחילו לזוז ולדחוף זה את זה כדי לשפר את מקומם, כול אחד רוצה להיות כמה שיותר קרוב לסבא.

-          סבא, אני רוצה פיפי! צועקת יעל חיילה.

-          סבא, אני רוצה מים! צועק יהונתן.

וסבא הוא רק אחד וגם הוא כמעת נרדם מהסיפור שלו של עצמו.  

            - רוניקוצה, בבקשה, תעזרי לחיילה לעשות פיפי. סטרוליקה, בבקשה, תביא אתה מים ליהונתן. סבא מנסה להיעזר בנכדים הגדולים כדי לקבל עוד כמה רגעים של מנוחה. – תעזרו לסבא בבקשה, וסבא יספר לכם עוד סיפור, אפילו יותר מעניין, אם יכול להיות דבר כזה.