מהתנהגות האדם מול הקדוש ברוך הוא אל התנהגות האדם מול חברו

בס"ד

דברים חיים רחמים

שאלה: האם אפשר ללמוד או להשליך מהתנהגות האדם מול המקום אל התנהגות האדם מול חברו או רעהו, או זולתו?

תשובה:

א.      לפי חז"ל, על האדם לדמות, להשתדל, ולהגיע למידות התנהגות כאלה של השם. אפשר להמשיך ולהרחיב את משנתו של הרמח"ל בספר "מסילת ישרים" פרק יח, בביאור מידת החסידות. כפי שבן שאוהב את אביו ומעריכו ביותר רוצה להידמות לו ומחקה מעשיו (מכאן האמירה 'מעשה אבות סימן לבנים'), כך בני ישראל, בניו של השי"ת, משתדלים להידמות לו, השי"ת.

ב.       בקשר שבין אדם למקום אפשר לזהות סימנים של חוזה או ברית. דוגמה לכך בפרשת ראה, ספר דברים (פסוקים כו-כח).

ג.        גם הקשר בין אדם לזולתו מבוסס הרבה פעמים על חוזים, למשל חוזה נישואין, 'הכתבה'.

ד.       לכן, לפי סעיפים א', ב', וג', נשאלת השאלה אם האדם יכול להעביר או ללמוד הלכות על החוזים שלו מול הזולת מתוך החוזים שלו מול המקום.

ה.      דוגמה של קשר בין אדם למקום הוא מעשה הקורבנות. בקשר למצוות הקורבן, פעולות מסוימות אחרי ביצוע הקורבן ולא לפי הסדר המצווה על ידי המקום דרך התורה (אפשר להגיד שבניגוד לחוזה שבין אדם למקום) יכולות לפסול את הקורבן עצמו, אפילו שהקורבן בזמן הקרבתו היה כשר.

ו.        נשאלת השאלה האם אותו העיקרון של פסילת החוזה על ידי אי מילואיו עד הסוף שבקשר בין האדם למקום אפשר או מותר להעבירו או להפעילו גם כאשר החוזה הוא בין אדם לחברו או זולתו.

ז.        למשל, בקשר לחוזה של נישואין 'הכתבה', אם אדם לא מקיים את החובות שלו כלפי אשתו לפי הכתבה, האם ניתן לפסול בגלל זה את חוזה הנישואין או במילים אחרות את הנישואין עצמם?

ח.      אנו יודעים שלפי החז"ל והשכל הישר ודרך ארץ שהתשובה לשאלה שבסעיף ז' היא לא! אי מילואי הכתבה יכול להיות סיבה לגירושין או שבירת החוזה אבל לא לפסילתו. לכן, זה רק שאלה מתבקשת לשאול למה קיים ההבדל בין החוזה מול המקום לעומת החוזה מול הזולת?

ט.      התירוץ הוא שפסילת החוזה מול המקום איננה גורמת שום נזק למקום. המקום הוא מושלם, אי אפשר לגרום לו נזק או חסר. פסילת החוזה של אדם מול המקום גורמת נזק אך ורק לאדם עצמו שהפר את החוזה שלו מול המקום! לעומת זאת, פסילת חוזה שבין פלוני לבין אלמוני על ידי אי מילואיו על ידי פלוני יכולה לגרום נזק וחסר, לפעמים גדולים, אצל אלמוני הלא אשם ולתת פרס ורווח דווקא לפלוני שהוא האשם בהפרת החוזה שלו מול אלמוני.

י.        לעומת זאת, שבירת החוזה שבין פלוני לאלמוני בעקבות  אי מילואיו על ידי פלוני יכולה להבטיח שמירת הזכויות של אלמוני והקטנת נזקיו.

יא.    קיימות גם פסילות של חוזים בין אדם לזולת. גם במקרים אלה ההלכה מגינה את האלמוני הלא אשם בפסילת החוזה מנזק שיכול להיגרם לא מעצם קיום החוזה אפילו שפלוני, הצד שמעשיו גרמו לפסילת החוזה, מילא אותו כראוי. כמוכן, פלוני מקבל את עונשו על ידי פסילת החוזה עצמה.

יב.     לכן, ההבדלים שבין התייחסות החז"ל לחוזים בין האדם למקום לעומת החוזים שבין אדם לזולת הם עקרוניים ואי אפשר ללמוד מאלה על אלה.  הסיבה היא ההבדל העקרוני שבין אדם לבין המקום. המקום הוא מושלם, אי אפשר לגרום לו נזק או חסר בכלל אפילו הקטן ביותר, אינו דורש הגנה, אינו זקוק לכלום. לעומת זאת, האדם הוא פגוע ביותר, אפשר יחסית בקלות לגרום לו נזק וחסר על ידי הזולת, זקוק לשלום, בריאות, ופרנסה כדי להתקיים, ולכן דרוש להגנה בפני הזולת. ההגנה הזאת האדם מקבל מהמקום על ידי המצוות, המשפטים, והחוקים שהמקום נתן לנו.