[יט] ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בתורה:

[יד] וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע כא:[טו] ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם כא:[טז] ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך כא:[יז] וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם כא:[יח] קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו כא:[יט] ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער כא:[כ] ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת כא:[כא] וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים {פ} (ספר בראשית, פרשת ויראה)

א.      כתוב :[יט] ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים: אבל לא כתוב 'ויברא באר מים'. אפשר אולי להשיג מזה שהש"י ברא, ויצר, ובנה את כול הדברים הטובים שבעולם, את כול הדברים שהאדם זקוק להם בחייו, אפילו בשעה קשה של קושי, צרה, ומשבר. אלא תלוי באדם שיפקח את עיניו ויראה אותם.

ב.       כתוב :[יט] ויפקח אלהים את עיניה. בכול זאת, הש"י פקח את עיני הגר, היא לא הייתה מסוגלת לעשות זאת בעצמה. זאת בעקבות סבלו של הנער וישמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. אפשר אולי להשיג שני דברים: האחד, הש"י שמע את קולו של הנער ולא של אמו, ז"א שתפילת האדם שהוא בעצמו בצרה מגיעה לש"י ראשונה, לפני תפילות המסובבים אותו, שניים יש לבקש מהש"י שיפקח את עינינו בעת צרה, הדברים שאנו זקוקים להם קיימים, רק שהש"י יפקח את עינינו ונראה אותם.

ג.        כתוב :ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך. אפשר להגיד שהש"י שמע את קולו של ישמעאל שאפילו לא השמיע את קולו, אלא סבל ודיבר רק בלב ולא את קולה של אמו הגר 'ותשא את קלה ותבך'. לכן, אפשר אולי להגיד שאין צורך לצעוק ולבכות כדי שהש"י ישמע תפילתנו אלא מספיק להזיז את השפתיים כפי שחנה עשתה או אפילו בלב.