בס"ד
דברים חיים רחמים
כתוב
בספר מלכים א פרק יח על הנס הגדול שעשה הקב"ה לפני עם ישראל.
א'
הקב"ה שולח את הנביא אליהו למלך מלכות ישראל אחאב
כדי לנסות ולהחזיר את בני ישראל אליו, אל הקב"ה. הנס נעשה לפני המלך, לפני
בני ישראל, ומול ארבע מאות כוהנים של עבודה זרה. במלכות ישראל, ובתקופת מלך אחאב
במיוחד, עשרת השבטים של המלכות עזבו עבודת הקב"ה ועברו רוב רובם לעבודה זרה.
הנס שהקב"ה ציוה את אליהו הנביא לארגן, היה להדליק קורבן עולה מן השמיים.
הניסיון היה במקביל, גם עבור ארבע מאות כוהנים של עבודה זרה, וגם עבור הנביא
אליהו. כצפוי, כוהני העבודה הזרה נכשלו, למרות צעקתם ותפילותיהם לעבודה הזרה.
לעומת זאת, אליהו הנביא כן מצליח בתפילתו להקב"ה והיא נענתה. קורבנו של הנביא
אליהו נדלק על ידי אש מן השמיים. האש הניסית אכלה את הקורבן, פר אחד, וגם העצים
ואבני המזבח, והמים שאליהו הנביא זרק מסביב למזבח כדי לעשות את הנס עוד יותר
מרשים.
ב'
אפשר לשאול, למה הקב"ה מנסה להחזיר את בני ישראל
אליו בטוב, בנס מרשים ביותר. וזאת כדי לשכנע אותם שהקב"ה הוא אחד ואין זולתו.
במצבים
אחרים, כאשר בני ישראל מתרחקים מהקב"ה ועוזבים מצוותיו, הקב"ה שולח
עליהם צרות ורעות, ומחזירם אליו באיסורים.
למה,
איזה לקח יש בזה, שבמקרה הזה של אליהו הנביא, הקב"ה משתמש בכלים אחרים, בדברי
נועם, כדי להחזיר את בני ישראל אליו?
ג'
אפשר למצוא תירוץ בפירושים של הרלב"ג (רב לוי בן
גרשון) לספר מלכים א (פירושים אלה מופיעים אחרי הפסוק לח, פרק כב, ספר מלכים
א).
רלב"ג
כותב:
" העשרים וארבעה הוא בדעות והוא להודיע
שהמופתים יעשה אותם הש''י על יד נביאו באמצעות התפלה וזה שרש רב התועלת כבר זכרוהו
רבותינו ז''ל וכבר למדנו זה ממה שזכר בזה המקום מתפלת אליהו על בן הצרפית להחיותו
ומתפלת אליהו שענהו השם יתברך באש בפני כל ישראל ומתפלתו שיבא המטר עם הפלגת
היצירה שהיתה אז ובזה התבאר שלא הוגבל בעת בריאת עולם שיתחדשו אלו המופתים בעת
שנתחדשו כמו שיחשבו אנשים ממה שאמרו ז''ל תנאי התנה הקב''ה עם מעשה בראשית וזה שאם
הונח הענין כן יתחייבו ענינים מגונים אין המלט מהם אם תחלה יתחייב שתהיה תפלת
הנביא עליהם לבטלה ואם שנית יתחייבו שיתחדשו גם כן בעת שהוגבל חדושם בזולת נביא
ובזולת משתדל וכבר יחוייב זה לפי שאין לאומר שיאמר שכבר הוגבל אז גם כן שימצא אז
נביא כי זה בלתי אפשר כי הנביא לא יהיה אלא בשלמיות יקנו הם רובם בבחירתו שיקנם
ושלא יקנם ואם הנחנו שיחוייב אז כן שיהיה נביא הנה בטלנו טבע האפשר ויחוייב שיהיה
זה האיש על כל פנים בעל שלמיות יתכן בהם שיהיה נביא ואם שלישית כי מפני שהמופתים
נמצאים מתחדשים בעבור תועלות מה לפי המקרים והמשיגים הנמצאים אז לאנשים ויחוייב
כשהונח חדוש אלו המופתים בעת ההיא בדרך ההכרח שיהיה חדוש אותם המקרים והמשיגים אשר
בעבורם נתחדשו אלו המופתים על צד ההכרח גם כן והמשל שאם הונח הענין כן הנה מפני
שמופת רדת האש מן השמים על העולה ועל העצים ועל האבנים ואכלה אותם ולחכה המים אשר
בתעלה היה לתכלית שיסירו לישראל מעבודת הבעלים וישיבו אל הש''י הנה היה מחוייב לפי
זאת ההנחה שיהיו אז ישראל עובדים הבעלים ויהיו א''כ מוכרחין לחטוא וזה יבטל טבע
הבחירה וטבע האפשר ויפול התורה בכללה כי מהגדולות מהפנות אשר עליו נבנית הוא שלאדם
בחירה ימשול בה לעשות מה שיסודר לו מהבחירה אם עבירה או מרי הכל לפניו החיים ואת
הטוב ואת המות ואת הרע" (ההדגשה שלי).
ד'
ולפי עניות דעתי, הייתי אומר שלפי הפירוש של
הרלב"ג, בני ישראל היו כבר עמוק-עמוק בעבודה זרה, עד שאפילו לא היו מכירים
עבודת הקב"ה. לכן, העיקרון החשוב של הבחירה החופשית נחסר מהם. הקב"ה עשה
את הנס כדי להראות להם שהוא האחד והיחיד ואין זולתו. אחרי זה, אחרי שבני ישראל כבר
מכירים את הקב"ה, יש להם יכולת בחירה, לבחור בחיים או לחו"ח לא.
ה'
יכול להיות שמצבם של בני ישראל אז דומה למצבם של
יהודים בימינו. הם גם כן לא מכירים את הקב"ה. לכן, אין ליהודים אלה יכולת
לבחור באופן חופשי את דרכם. עבורם קיים הביטוי 'תינוק שנשבה בין הגויים'.
ו'
לכן, לפי שגם הקב"ה עשה, יש להתייחס אליהם באהבה,
בטוב ובדברי נועם, כדי לגלות לפניהם את העולם הנפלא של מצוות, חוקים, ומשפטים
שהקב"ה ציווה אותנו, לגלות לפניהם את הקב"ה עצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה