וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת מקץ:

[בראשית מא לד] יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.

[תרגום אונקלוס] יעביד פרעה, וימני מהימנין על ארעא; ויזרזון ית ארעא דמצריים, בשבע שני סבעא.

[תרגום יונתן] יַעֲבֵיד פַּרְעה וְיִמַנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין עַל אַרְעָא וְיִפְקוּן חַד מִן חַמְשָׁא מִן כָּל עִיבּוּרָא דְאַרְעָא דְמִצְרַיִם בִּשְׁבַע שְׁנֵי שׁוֹבְעָא:

א' כתוב במקרא וְחִמֵּשׁ , כתוב בתרגום אונקלוס ויזרזון , כתוב בתרגום יונתן וְיִפְקוּן חַד מִן חַמְשָׁא , שבתרגום חופשי לעברית ויוציא חלק אחד מן חמישה (מדובר על תבואה).

ב' כתוב במקרא, ספר שמות, פרשת בא, ואחר כך מפרש רש"י :

[שמות י גיח] וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

"וַחֲמֻשִׁים" - אין חמושים אלא מזויינים (לפי שהסיבתן במדבר גרם להם שעלו חמושים שאלו היה דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן כל הצורך וכתוב זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין מהיכן היו להם כלי זיין שהכו ישראל בחרב, ברש"י ישן) וכה"א  (יהושע א, יד) ואתם תעברו חמושים וכן תרגם אונקלוס מזרזין כמו (בראשית יד, יד) וירק את חניכיו וזריז ד"א חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

רואים שגם בפסוק זה, שהוא במידה מסוימת מקביל לפסוק שבספר בראשית, יש תרגום שונה בין אונקלוס לבין יונתן.

ג' אפשר אולי לשאול שאלה נוספת, על בסיס תרגום יונתן:

אם בשנים של שבע, שמו בצד חלק אחד מתוך חמישה חלקים, שהם נשלם, של תבואה, בשביל השנים של רעב, ז"א, שבשנה של רעב יוכלו רק רבע ממה שאכלו בשנה של שבע. איך יכול להיות דבר כזה?

ד' אמרו חז"ל על כמה לתת צדקה:

-          בבבלי (כתובות נ.) מובא:
"באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות...מאי קרא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך..."

-          הרמב"ם (הלכות מתנות עניים ז,א) כותב:

"מצוות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם הייתה יד הנותן משגת..."

ממשיך הרמב"ם וכותב (בהלכה ה'):
"בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו. וכמה ? עד חמישית מצווה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכאן עין רעה."

ובהלכות ערכין (ח,יג) כותב הרמב"ם:
"...אלא כל המפזר ממונו במצוות אל יפזר יותר מחומש."

ה' יכול להיות שיונתן מושפע מן החז"ל (תלמוד) וחושב שגם החיסכון הוא כמו צדקה ואין להפריש לחיסכון יותר מ20% או חמישית של ההכנסה, אפילו בשנים של שפע ושבע.

עוד יותר, יכול להיות דבר שזה, חלק אחד מתוך חמישה, הוא רמז לדרך ארץ: קשה לחסוך או לשים בצד יותר מחמישית ההכנסה, בגלל הלחץ החברתי. אנשים רואים שיש מאיפה להוציא, ורוצים להוציא. לעומת זאת, בזמנים של עוני או רעב, קל להצדיק ולבקש "להדק את החגורה", החברה מסכימה ומקבלת את זה.