וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת משפטים:

[שמות כא, א, ב] א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.  ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. 

יש בפסוק זה כמה רמזים:

א' הקב"ה מצווה אותנו, אחרי קבלת עשרת הדברות בהר סיני, הדבר הראשון שהקב"ה מלמד אותנו הלכה למעשה, הוא לדאוג לבני עם ישראל שבמעמד הנמוך ביותר מבחינה חברתית, אלה העבדים. התורה מלמדת אותנו שיש משפטים שלפיהם יש להתנהג עם העבדים, האדון לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אפילו שהעבד הוא הרכוש של האדון, אלא על האדונים לפעול לפי המשפטים שהקב"ה שם לפנינו.

ב' לעניות דעתי, זה דבר עצום ביותר, דבר עליון מן השמיים, שלעבדים, המעמד הנמוך ביותר בחברה, יש לעבדים זכויות וחוקים שמגנים על העבדים בפני מעשי האדונים. וזה אמור להיות נכון גם בימינו.

ג' רמז אחר שמקבלים בא מהטיפול השונה בין עבד עם ישראל לבין עבד שאיננו עם ישראל. כאן באה אמירת חז"ל "עם ישראל ערבים זה לזה" וגם "עניי ערך קודמים". יכול להיות שזה אמור להיות נכון גם בימינו.