כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ששמות, פרשת בשלח:

[שמות יג יז] וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.

א' יכול להיות שפסוק זה רומז איך להתנהג במצבים דומים אחרים, גם בימינו.

ב' למשל, עולים חדשים שמגיעים לארץ ישראל. יכול להיות שכמו ביציאה ממצרים, כדאי שהעולים החדשים יכנסו לחיים האמתיים בישראל לאט-לאט, אחרי תקופה של הסתגלות בארץ וילמדו קצת את השפה ואת ההרגלים המקומיים.

ז"א, לשמור אותם 'בחממה' עד שיהיו מוכנים לצאת החוצה, למציאות הישראלית.

ג' עם ישראל יצא מעבדות, מעבודה קשה, מגזירות של מות על בניהם. ובכול זאת, הקב"ה חשב שאם עם ישראל יצטרכו להילחם, או יצטרכו לעמוד במצבים קשים ובמיוחד לא מוכרים אחרים, אזי עם ישראל ירצו לחזור לעבודתם הקשה אבל מוכרת וידועה, ובגלל זה גם יחסית בטוחה.

ד' מקרה אחר דומה ליציאת מצרים הוא יציאה מבית הכלא, או מצב פחות קיצוני, יציאה מהצבא אחרי השירות הסדיר.

ה' הדבר המשותפים הוא מעבר ממסגרת מוכרת, ללא בחירות, אבל יחסית בטוחה בגלל זה, אפילו שהמסגרת לא נעימה או קשה, למסגרת חדשה עם הרבה סיכויים להיות הרבה יותר טובה, אבל לא מוכרת, לא ידועה, עם הרבה דרגות של חופש,  ובגלל זה עם הרבה אפשרויות להיכשל.