"ויהיו בני נח" ו-״מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו״

דברים חיים רחמים

נח, ט יח: ״ויהיו בני נח״? [ומהו ״בני נח״?] זה שאמר הכתוב: ״מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו״ וגו׳ [משלי כ ז].

שבזכות נח זכו בניו שיהיו עמו במבול, וזכו שיצאו מן התיבה.

אמר הקדוש ברוך הוא: מכאן ואילך איני עושה כשם שעשיתי לנח, אלא אין האבות מצילין בניהם. [אגדת בראשית פ״י]

   - אחד מן הפרושים לפסוק שבספר ״משלי״ הוא של רלב״ג (רבי לווי בן גרשון):

רלב'ג: מתהלך בתומו . הצדיק שהוא מהלך בתמימו' וביוש' במדותיו ובדעותיו והו' איש אמונים על דרך האמת לא די שיהיה נשמר מהרעות כי גם בניו יהיו מושגחי' מהש''י בסבתו עם שמתכונתו גם כן שיישי' בניו לעבודת השם ית' ותדבק בהם גם כן ההשגח' מצדם :

אני מבין מזה שזכות האבות וגם השגחת הש״י על הבנים באות לבנים שהם בעצמם נדבקים לעבודת השם, כאשר אביהם הצדיק משפיע עליהם ומחנך אותם בדרך יריית שמיים.

   - הפרוש השני של האגדה לביטוי ״ויהיו בני נוח״ מתייחס לבנים שלא עושים כלום בעצמם כדי להיכנס תחת כנפי השכינה, לא משתדלים ביריית שמיים, לא משתתפים בשיעורי התורה של אביהם.

מצב דומה יש הרבה פעמים בגמרא, כאשר תשובות שונות ואפילו הפוכות זו לזו ניתנות לאותה השאילה. התירוץ הוא שהתשובות ההפוכות זו לזו מתייחסות לתת-קבוצות שונות ונפרדות באותה השאילה.

אפשר למשול זכות האבות למכפיל שמופעל על המעשים הטובים של הבנים עצמם. אם הבנים עושים מעשים טובים, מעשיהם גדלים ונכפלים על ידי זכות האבות. אם המאזן מעשים טובים-מעשים רעים של הבנים הוא אפס, שום זכות אבות, שום מכפיל לא יכול להגביר את מאזנם. מעניין מה המשל של זכות האבות למאזן השלילי של הבנים. במקרה כזה, המכפיל החיובי של זכות האבות דווקא עושה את המאזן של המעשים טובים-רעים עוד יותר שלילי! המשל יכול להיות שאין לבנים אלה שום תירוץ, שום סיבה, שום דבר מקל על מעשיהם הרעים מפני שהבנים כן גדלו ביחד עם אביהם הצדיק וידעו מה זה יריית שמיים, לימוד תורה, הדרך הישרה בעבודת השם.