וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ב ז] וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. 

[תרגום אונקלוס] וברא ה' אלוהים ית אדם, עפרא מן ארעא, ונפח באפוהי, נשמתא דחיי; והות באדם, לרוח ממללא.

[תרגום יונתן] וּבְרָא יְיָ אֱלהִים יַת אָדָם בִּתְּרֵין יִצְרִין וּדְבַר עַפְרָא מֵאֲתַר בֵּית מַקְדְשָׁא וּמֵאַרְבַּעַת רוּחֵי עַלְמָא וּפַתָכָא מִכָּל מֵימֵי עַלְמָא וּבַרְיֵהּ סוּמַק שְׁחִים וְחֵיוַר וְנָפַח בִּנְחוֹרוֹהִי נִשְׁמָתָא דְחַיֵי וַהֲוָת נִשְׁמָתָא בְּגוּפָא דְאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא לְאַנְהָרוּת עַיְינִין וּלְמִצְתּוֹת אוּדְנִין: 

א' תרגום יונתן מוסיף על המקרא. התרגום לעברית הוא ([שרת"י במדינות – בראשית דף 29]) :

"וה׳ אלקים ברא את האדם בשני יצרים, ולקח עפר ממקום בית המקדש ומארבע רוחות העולם, וכינס מים מכל מימות העולם, וברא אותו בגוונים: אדום, שחור ולבן ונפח בנחיריו רוח חיים ונעשתה הנשמה בגוף האדם, לרוח המדבר, למאירת עינים ולשמיעת האוזניים"

ב' פירוש רש"י הוא:

"וַיִּיצֶר"- שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן

ג' יכול להיות שתרגום יונתן מביא כמה רמזים:

-          וה׳ אלקים ברא את האדם בשני יצרים – יכול להיות שמדובר על אדם וחווה. יכול להיות ששני היצרים, איש ואשה, הם שני צדדים, או שני חצאים, של אותו שלם, ורק ביחד הם שלם.

-          וה׳ אלקים ברא את האדם בשני יצרים – יכול להיות שמדובר ביצר הטוב וביצר הרע, הרי כתוב:

[בראשית ח כא] וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. 

יכול להיות שהביטוי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו מתייחס לכך שיצר הרע בא לעולם ביחד עם האדם, מתחילת האנושות, מאדם וחווה, וביחד עם יצר הטוב, שני היצרים ביחד. הבחירה החופשית של הרדם קובעת באיזה יצר לבחור, הטוב או הרע.

-          עפר ממקום בית המקדש – יכול להיות רמז לקדשות האדם. לכן, יש לכבד אותו, את האדם, כדבר קדוש, מלא קדושת ה'.

גם המשך הפסוק וכינס מים מכל מימות העולם תומך ברמז זה.

-          ומארבע רוחות העולם – יכול להיות רמז לכלליות האדם, האוניברסליות שלו. לכן, אין מקום לגזעניות, והפליה.

גם המשך הפסוק וברא אותו בגוונים: אדום, שחור ולבן תומך ברמז זה.

-          ונעשתה הנשמה בגוף האדם, לרוח המדבר, למאירת עינים ולשמיעת האוזניים – יכול להיות שאפשר לקשור בין פסוק זה לבין הפסוק שבספר תהילים:

[תהילים קטו ד-יא] עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם, פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון, ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא יהגו בגרונם, כמוהם יהיו עשיהם כל אשר בטח בהם, ישראל בטח בה' עזרם ומגנם הוא, בית אהרן בטחו בה' עזרם ומגנם הוא, יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגנם הוא. 

[תהילים קלה טו-כא] עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם, פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בפיהם, כמוהם יהיו עשיהם כל אשר בטח בהם, בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה', ברוך ה' מציון שכן ירושלים הללו יה.

לעניות דעתי, הניגוד וההבדל שבין האדם, הנברא על ידי הקב"ה, לבין האלים, שהם יצר האדם,  הוא גאוני. לעניות דעתי, אין מה להוסיף.