פירוש התורה - וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ואקרא, פרשת ויקרא:

[ויקרא א א]  וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.

[תרגום אונקלוס] וּקְרָא, לְמֹשֶׁה; וּמַלֵּיל יְיָ עִמֵּיהּ, מִמַּשְׁכַּן זִמְנָא לְמֵימַר.

[תרגום יונתן] ויקרא וַהֲוָה כֵּיוַן דְאַשְׁלִים משֶׁה לְמִיקְמָא יַת מַשְׁכְּנָא חָשִׁיב משֶׁה וְאַיְידִין בְּלִבֵּיהּ וַאֲמַר טַוְורָא דְסִינָי דַהֲוָה רִיבּוּיֵיהּ רִבּוּי דְשַׁעְתָּא וְקִדוּשֵׁיהּ קִדוּשׁ דִתְלַת יוֹמִין לָא הֲוָה אֶפְשַׁר לִי דְאִיסוּק לְוָתֵיהּ עַד זְמַן דַהֲוָה דִבּוּרָא מִתְמַלֵיל עִמִי בְּרַם מַשְׁכַּן זִמְנָא הָדֵין דְרִבּוּיֵיהּ רִבּוּי לְעָלַם וְקִדוּשֵׁיהּ קִידוּשׁ לְעָלַם מִן דִינָא הֲוָה דְלָא אֵיעוּל לְגַוֵּיהּ עַד זְמַן דִי יִתְמַלֵיל עִמִי מִן קֳדָם יְיָ וּבְכֵן קָרָא דִבּוּרָא דַייָ לְמשֶׁה וּמַלֵיל מֵימְרָא דַיְיָ עִמֵיהּ מִן מַשְׁכַּן זִמְנָא לְמֵימָר:

[ירושלמי (קטעים)] וַיִּקְרָא וַהֲוָה כַּד כֵּיוַן דְּאַשְׁלִים משֶׁה לְמִקְמָא יַת מַשְׁכְּנָא וְרַבֵּי יָתֵיהּ וְקַדִּישׁ יָתֵיהּ וְיַת כָּל מָנוֹי וְחָשִׁיב משֶׁה בְּלִבֵּיהּ וַאֲמַר טוּרָא דְסִינָי דְּרִיבּוּיֵיהּ רִיבּוּי שָׁעָה וְקִידוּשֵׁיהּ קִידוּשׁ שָׁעָה לָא סְלִיקִית לְגַוֵיהּ עַד זְמַן דִּי יִתְאֲמַר לִי מִן קָדָם יְיָ בְּרַם מַשְׁכַּן זִמְנָא דְרִיבּוּיֵיהּ רִבּוּי עֲלַם וְקִידוּשֵׁיהּ קִידוּשׁ עֲלַם דִּינָא הוּא דְלָא נֵיעוּל לְגַוֵיהּ עַד זְמַן דְּיִתְאַמַּר לִי מִן קָדָם יְיָ וּקְרָא דִבְּרָא דַיְיָ לְמשֶׁה וְכָל מֵימְרָא דַיְיָ הֲוָה עִמֵיהּ מִן מַשְׁכַּן זִמְנָא לְמֵימָר:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 10]):

" ויהי כאשר השלים משה להקים את המשכן, חשב משה ודן בלבו ויאמר :ההר של סיני אשר היה משיחתו משיחה של השעה, וקידושו קידוש (רק) של שלשה ימים, (ככתוב בשמות יט טו: היו נכונים לשלשת ימים), לא היה אפשר לי אשר אעלה אליו עד עת אשר היה

הדיבור (של הקב״ה) מדבר עמי. באמת (על אחת כמה וכמה) אוהל מועד הזה אשר משיחתו משיחה לעולם וקידושו קידוש לעולם, מן הדין הוא אשר לא אבא לתוכו עד עת אשר ידובר עמי מלפני ה׳, ואז קרא דיבורו של הקב״ה ודיבר מאמר ה׳ עמו מאוהל מועד לאמר ."

-          ירושלמי (קטעים) דומה לתרגום יונתן. יש בכול זאת הבדל, כתוב בתרגום יונתן קִדוּשׁ דִתְלַת יוֹמִין, ובירושלמי (קטעים) כתוב

וְקִידוּשֵׁיהּ קִידוּשׁ שָׁעָה.

-          אפשר אולי לשאול כמה שאלות:

לפי ההיגיון של משה רבינו, ע"ה, גם הכניסה לארץ ישראל, מקום מקודש ביותר, אמורה להיות לפי הדיבור של הקב"ה, גם אחרי יציאת מצרים, גם אחרי גלות בבל, וזה באמת היה, הכניסה לארץ ישראל הייתה לפי דיבור וקריאת הקב"ה. האם זה נכון גם אחרי גלות רומי, ז"א, לגבי מדינת ישראל? אין לי תשובה.

לפי ההיגיון של משה רבינו, ע"ה, כול דיבור עם הקב"ה אמור להיות ביוזמתו של הקב"ה. אם כך, למה יש תפילות של אנשים אל הקב"ה, למה יש התבודדות והידברות של אנשים עם הקב"ה? אין לי תשובה.