פירוש התורה - דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת ויקרא:

[ויקרא א ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.

[תרגום אונקלוס] מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֵימַר לְהוֹן, אֲנָשׁ אֲרֵי יְקָרֵיב מִנְּכוֹן קֻרְבָּנָא, קֳדָם יְיָ--מִן בְּעִירָא, מִן תּוֹרֵי וּמִן עָנָא, תְּקָרְבוּן, יָת קֻרְבָּנְכוֹן.

[תרגום יונתן] מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֵינַשׁ דִי יִקְרַב מִנְכוֹן וְלָא מִן מוּמְרַיָא פַּלְחֵי אֱלִילְיָא קָרְבָּנָא קֳדָם יְיָ מִן בְּעִירָא דַכְיָא מִן תּוֹרֵי וּמִן עָנָא וְלָא מִן חַיְתָא תְקַרְבוּן יַת קָרְבָּנֵיכוֹן:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 13]):

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אדם אשר יקריב (יהיה) מכם, ולא מן המומרים עובדי עבודה זרה, קרבן לפני ה׳ (יהיה) מן הבהמה הטהורה מן הבקר ומן הצאן, ולא מן החיות (השדה) תקריבו את קרבנכם."

-          כתוב באותו הספר וְלָא מִן מוּמְרַיָא פַּלְחֵי אֱלִילְיָא:

"בהא דכתב המתרגם: ולא מן המומרים, כן מצינו בחולין ה. ויש להעיר מספר טללי אורות כאן בשם הרלנ״ג שפירש, וז״ל: מפני מה אין מקבלים קרבנות מן המומר, ולעומת זאת מגוי, ואפילו עובד עבודה זרה מקבלים. אלא חילוק גדול יש בין מומר, לגוי עובד ע״ז, הגוי מעודו לא היה מקורב אל השי״ת, ולא היתה לו זיקה לרוחניות ולהתעלות. לכן עתה, שחושק בלבו את קירבת ה׳ ע״י הבאת קרבן,

מן הראוי לקבלו.

אדם מישראל, לעומת זאת, כבר ידע את קירבת ה׳ וכבר הכיר בגדלות התורה. לאחר שנעשה מומר ,הרי הוא הרחיק עצמו ביודעין מקירבת ה׳, ואיפשר לעצמו להילכד בשחיתותם, עקר מקרבו את תורת ה׳ ודבק בתורת שקר, לפיכך אדם זה אין הראוי שיטלו ממנו קרבן לה׳, עכ״ל.

ובספר ינחנו כאן, העיר בדברי המתרגם, להוציא את המומרים, וז״ל: ודוקא מומר לעכו״ם, שהוא מומר לכל התורה כולה, אבל מומר לאותו דבר לא. וסובר כחכמים בבכורות (ל:) שאומרים: הנחשד לדבר אחד, אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד. ומפרשים שם התוס׳: אינו נאסר אלא לאותו דבר, לאו דוקא, אלא לאותו דבר וכיוצא בו, ולא אתא אלא לאפוקי בכל התורה כולה, עכ״ל ."

-          כתוב באותו הספר וְלָא מִן חַיְתָא:

"ובהא דכתב המתרגם: מן הבהמה הטהורה, הנה בספר ינחנו כאן, מפרש דברי המתרגם דהוא כמו דאיתא בזבחים (לד) אלו(היה) נאמר: ״קרבן לה׳ מן הבהמה״, ולא היה מפרש ואזיל ״בקר וצאן״ הייתי אומר: חיה בכלל בהמה, כענין שנאמר (דברים יד:) ״זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל צבי וגו׳״, ת״ל ״בקר וצאן״, בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה, עכ״ל."