בס"ד
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק
בְּדִבְרֵי תוֹרָה .
וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ,
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי
צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ
יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .
דברים חיים רחמים
1. כתוב בספר שמות, פרשת משפטים:
[שמות כב טז] אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ,
לְתִתָּהּ לוֹ--כֶּסֶף יִשְׁקֹל, כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.
[תרגום אונקלוס] אִם
מִצְבָּא לָא יִצְבֵּי אֲבוּהָא, לְמִתְּנַהּ לֵיהּ--כַּסְפָּא יִתְקוּל,
כְּמֻהְרֵי בְּתוּלָתָא.
[תרגום יונתן] אִין לָא
חַמְיָא לֵיהּ אוֹ דְלָא יִצְבֵי אָבוּהָא לְמִתְבָהּ לֵיהּ כְּסַף
חַמְשִׁין סַלְעִין יִתְקְנֵס הֵי כְמִפְרוֹנִי בְּתוּלְתָּא:
א' תרגום
יונתן בעברית:
"ואם לא נראה לו
(למפתה את הבתולה), או שלא ירצה אביה (של הנהרה) לתת אותה (הנהרה) לו (למפתה את הבתולה),
כסף חמישים סלעים ייקנס (המפתה את הבתולה יקבל עונש), כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת. "
לְמִתְבָהּ –תְבָ – יהב – to
give (מילון
יסטרוב – מילון לתלמוד) לתת
כְמִפְרוֹנִי – כְמִפְרוֹנִא
- wife’s settlement (מילון
יסטרוב – מילון לתלמוד) מוהר ( נדוניה, מחיר הכלה, תשלום עבור הכלה, תשלום שמשלם
החתן להורי הכלה)
סלע היה מטבע
שהשתמשו בו בזמן הקדום. ערכו של הסלע היה 4 דינרים, 24 מעות או 48 פונדיונים. על
פי מסורת הגאונים והרמב"ם משקלו היה 17 גרם, כמשקל דינר הזהב בארצות ערב,
ובמקביל למשקל 384 גרעיני שעורה בינוניות. על פי מסורת אחרת של רש"י, הנתמכת מהממצא הארכאולוגי מימי בית המקדש השני, משקלו
14.2 גרם.
[ויקיפדיה]
רש"י
מפרש באופן דומה:
כמהר הבתולות - שהוא קצוב נ' כסף אצל התופס את הבתולה
ושוכב עמה באונס שנא' (דברים כב) ונתן
האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף
-
יש
כאן הלכה שנותנת זכות בחירה גם לגבר, וגם לאישה, אם להתחתן, להתחבר, אם לא.
יש אולי במחשבה זאת כאן
דבר מעניין: בזמנים ההם, כנראה לא היה בית כלא. העונש היה או מלקות, או עונש מוות,
או קנס כספי. ומי שלא היה יכול לשלם היה נמכר כעבד. לעניות דעתי, הרעיון הוא להקל,
לעזור כמה שאפשר למי שניזוק, למי שסבל את
הפגיעה, אם זה גניבה, גזל, או נזק בגוף (או אפילו נפש, למשל צער ובושה). אין בעונש
רעיון של נקמה לשמה, אלא התראה, הרתעה. יכול להיות שיש מה ללמוד מזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה