פירוש התורה - נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת בשלח:

[שמות טו יב] נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ. 

[תרגום אונקלוס] אֲרֵימְתְּ, יַמִּינָךְ--בְּלַעַתְנוּן, אַרְעָא. 

[תרגום יונתן] יַמָא וְאַרְעָא הֲווֹן מְדַיְינִין דָּא עִם דָּא כַּחֲדָא יַמָא הֲוָה אָמַר לְאַרְעָא קַבִּילִי בְּנַיְיכִי וְאַרְעָא הֲוַת אָמְרָה לְיַמָא קַבֵּיל קְטִילָנַיִךְ לָא יַמָא הֲוָה בָּעֵי לְמִטְמַע יַתְהוֹן וְלָא אַרְעָא הֲוַת בַּעֲיָא לְמִבְלַע יַתְהוֹן דְּחִילָא הֲוַת אַרְעָא לְמִקְבְּלָא יַתְהוֹן מִן בִּגְלַל דְּלָא יִתְבְּעוּן גַּבָּהּ בְּיוֹם דִּינָא רַבָּא לְעַלְמָא דַּאֲתֵי הֵיכְמָא דְיִתְבַּע מִינָהּ דְּמֵי דְהֶבֶל מִן יַד אַרְכִינַת יַד יְמִינָךְ יְיָ בִּשְׁבוּעָה עַל אַרְעָא דְלָא יִתְבְּעוּן מִינָהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי וּפְתָחַת אַרְעָא פּוּמָהּ וּבְלָעַת יַתְהוֹן: 

[ירושלמי (קטעים)] יַמָא וְאַרְעָא הֲוָה מְדַיְינִין דֵּין לִקְבֵל דֵּין יַמָא הֲוָה אָמַר לְאַרְעָא קַבִּילִי בְּנַיְיכִי וְאַרְעָא הֲוָת אָמְרָה לְיַמָא קַבֵּיל קְטִילָךְ אַרְעָא לָא הֲוָת בַּעְיָא לְמִבְלוֹעַ יַתְהוֹן וְלָא יַמָא הֲוָה בָּעֵי לְמִטְמְעָא יַתְהוֹן וּבְמֵימַר מִן קֳדָמָךְ אַרְכִינַת יַת יְדָךְ יְמִינָךְ בִּשְׁבוּעָה וְאַשְׁבַּע לְאַרְעָא דְּלֵית אַתְּ תְּבַע יַתְהוֹן מִינָהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי בְּכֵן פָּתְחַת אַרְעָא יַת פּוּמָא וּבְלָעַת יַתְהוֹן:

א' תרגום אונקלוס דומה למקרא.

ב' תרגום יונתן בעברית:

"הים והארץ היו מתדיינים זה עם זה כאחד: הים היה אומר לארץ, קבל את הבנים שלנו (המצרים המתים על שפת הים, הבריאות של ה'), והארץ הייתה אומרת לים קבל את ההרוגים שלך. לא הים היה מבקש (רוצה) לבלוע אותם, ולא הארץ הייתה מבקשת לבלוע אותם. פחדה הארץ לקבל אותם בגלל שלא יתבעו ממנה ביום הדין הגדול לעולם הבא, כמו שיתבע ממנה (מן הארץ) דמו של הבל. מן היד הארוכה, יד ימינך ה', (כמו) שבועה לארץ, שלא יתבעו ממנה לעולם הבא, ופתחה הארץ פיה ובלע אותם."

-          תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 174]):

"הים והארץ היו מדיינים זה עם זאת כאחד, הים היה אומר לארץ: קבלי בניך (המצריים), והארץ הייתה אומרת להים: קבל הרוגיך. לא הים היה רוצה להשקיע אותם, ולא הארץ הייתה רוצה לבלוע אותם. יראה הייה הארץ לקבל אותם, בשביל שלא יתבעו אצלה ביום הדי ן

הגדול לעולם הבא, כמו שתבע ממנה (הקב״ה) דמיו של הבל. מיד, ״נטית ימינך״, יד ימינך ה׳ בשבועה על הארץ, שלא יתבעו ממנה לעוה״ב. ותפתח הארץ פיה ותבלע אותם ."

-          ירושלמי (קטעים) דומה לתרגום יונתן.