פירוש התורה - וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 כתוב בספר שמות, פרשת בשלח:

[שמות טו כו] וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר אִם קַבָּלָא תְּקַבֵּיל לְמֵימְרָא דַּייָ אֱלָהָךְ, וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹהִי תַּעֲבֵיד, וּתְצִית לְפִקּוֹדוֹהִי, וְתִטַּר כָּל קְיָמוֹהִי--כָּל מַרְעִין דְּשַׁוִּיתִי בְּמִצְרַיִם, לָא אֲשַׁוֵּינוּן עֲלָךְ, אֲרֵי אֲנָא יְיָ, אָסָךְ. 

[תרגום יונתן]  וַאֲמַר אִין קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹי תַּעֲבֵיד וְתַצֵּית לְפִקוּדוֹי וְתִנְטוֹר כָּל קְיָימוֹי כָּל מַרְעִין בִּישִׁין דְּשַׁוִּיתִי עַל מִצְרָאֵי לָא אַשְׁוִינוּן עֲלָךְ וְאִם תַּעַבְרוּן עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא וּמִשְׁתַּלְחִין עֲלָךְ אִין תְּתִיבוּן אַעֲדִינוּן מִנָךְ אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ אַסְאָךְ:

[ירושלמי (קטעים)] אֲרוּם אֲנָא יְיָ בְּמֵימְרִי מָסֵי יָתָךְ:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 180]):

"וה׳ אמר־ אס תשמע למאמר ה׳ אלקיך והישר לפניו תעשה, והאזנת למצוותיו ושמרת כל הוקיו, (אז) כל המכות שהבאתי על מצרים לא

אשימם (לא אשים אותם)  עליך, ואם תעברו על דברי התורה, ומשתלחים עליך, אם תשובו, אסירם ממך, כי אני הוא ה׳ רופאך."

-          לפי פסוק המקרא, לפי התרגומים, יש כאן חוזה, ברית בין הקב"ה לבין בני ישראל.

-          לעניות דעתי, החוזה עם כול עם בני ישראל. ז"א, לא חוזה אישי עם יהודים מסוימים, אלא עם כול עם ישראל. ז"א, על כול עם

ישראל לשמור מצוות התורה, ואז הקב"ה יעשה את חלקו, לטובת עם ישראל כולו. ואם לא, כול עם ישראל אלול לסובול.

יש אולי כאן שאלה: מה זה כול עם בני ישראל, כמה אחוזים מתוך העם, רוב העם (אולי רובו ככולו, כמו בדמוקרטיה!), או שני שלישים, או ממש כול העם, 100% מן העם ? אנו זוכרים שבמקרה סדום ועמורה, הקב"ה ביקש רק 50 צדיקים, עד שהסכים אפילו 10, שגם לא היו.

יכול להיות שרוב העם נחשב כמו העם כולו. אפשר אולי לעשות קשר אל קיום העולם, העולם קיים אם יש יותר מצוות מעבירות, ז"א, רוב המעשים הם מצווה.

-          ירושלמי (קטעים) דומה לתרגום יונתן.