[במדבר כא א] וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.

 בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

            כתוב בספר במדבר, פרשת חקת:                

[במדבר כא א] וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.

[תרגום אונקלוס] וּשְׁמַע כְּנַעֲנָאָה מַלְכָּא דַּעֲרָד יָתֵיב דָּרוֹמָא אֲרֵי אֲתָא יִשְׂרָאֵל אוֹרַח מְאַלְּלַיָּא וַאֲגִיחַ קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וּשְׁבָא מִנֵּיהּ שִׁבְיָא׃

[תרגום יונתן] וּשְׁמַע עֲמָלֵק דַהֲוָה שָׁרֵי בְּאַרַע דָרוֹמָא וְאָתָא וְאִשְׁתַּנֵי וּמָלַךְ בַּעֲרַד אֲרוּם נַח נַפְשֵׁיהּ דְאַהֲרן וְאִסְתַּלֵק עֲמוּדָא דַעֲנָנָא דַהֲוָה מַדְבַּר בִּזְכוּתֵיהּ קֳדָם עַמָא בֵּית דְיִשְרָאֵל וַאֲרוּם אָתֵי יִשְרָאֵל אוֹרַח אַלָלַיָא אֲתַר דְמָרְדוּ בְּמָארֵי עַלְמָא דְכַד תָּבוּ אַלָלַיָא הֲווֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל שַׁרְיָין בִּרְקַם וַהֲדָרוּ לְבַּתְרֵיהוֹן מִן רְקַם עַד מוֹסֵרוֹת שִׁית מַשׁוֹרְיַין אַרְבְּעִין שְׁנִין נְטָלוּ מִן מוֹסֵרוֹת וְתָבוּ לִרְקַם אוֹרַח מְאַלְלַיָא וְאָתוּ לְטַוְורוֹס אוּמָנוֹס וּמִית אַהֲרן תַּמָן הָא בְכֵן אָתָא וַאֲגַח קְרָבָא בְּיִשְרָאֵל וְשָׁבָא מִנְהוֹן שִׁבְיָא רַבָּא:

[ירושלים (קטעים)] וּשְׁמַע כְּנַעֲנָאָה מַלְכָּא דַעֲרָד דַהֲוָה שָׁרֵי בִדְרוֹמָא אֲרוּם מִית אַהֲרן גַבְרָא חֲסִידָא דִי בִזְכוּתֵיהּ הֲוָון עֲנָנֵי דִיקָרָא מָגִינִין עַל יִשְרָאֵל וְאִסְתַּלֵק עַמוּדָא דַעֲנָנָא וַאֲרוּם מִיתַת נְבִיאֲתָא מִרְיָם דְבִזְכוּתָהּ הֲוָה בֵּירָא מַהֲלָכָא וְאִתְגְנִיזַת בֵּירָא עָנֵי וַאֲמַר עַבְדֵי קְרָבָא אִיתוּן וְנִיסְדַר סִדְרֵי קְרָבָא כָּל קֳבֵיל יִשְרָאֵל אֲרוּם מָצֵינָן לְאוֹרְחָא דִי עֲלוּ בָּהּ יְלִילַיָא וּסְדָרוּ סִדְרֵי קְרָבָא כָּל קָבֵל יִשְרָאֵל וּשְׁבָא מִנְהוֹן שִׁבְיָא רַבָּא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 346]):  

וישמע עמלק, שהיה חונה בארץ הנגב. ובא ושינה לשונו (ללשון הכנענים), ומלך בערד, (ובא עכשיו) כי מת אהרן ונסתלק עמוד העננים שהיה מדריך בזכותו (של אהרן) לפני עם בית ישראל, (וגם שמע) שבאו ישראל דרך המרגלים, במקום שמרדו בריבון העולם, שכאשר חזרו המרגלים היו בני ישראל שוכנים ב״קדש״, וחזרו לאחוריהם מקדש עד מוסרות שש מסעות, ארבעים שנה נסעו ממוסדות, ושבו לרקם דרך המרגלים ובאר לטוורום אומנוס ושם מת אהרן, ובכן בא וילחם עם ישראל, ושבה ממנו שביה גדולה.

-        ירושלמי (קטעים) בעברית:

וישמע הכנעני מלך ערד שהיה שהייה חונה בדרום, כאשר מת אהרון איש חסיד שבזכותו היו ענני הכבוד השומרים על ישראל, והסתלק עמוד הענן, וכאשר מתה הנביאה מרים שבזכותה הייתה הבאר ההולכת והנגנזת באר עוני. ואמר (מלך ערד) נעשה קרב איתם,  ונסדר סדרי קרב מול ישראל, כאשר אנו יכולים לדרך שבאו בה המרגלים, וסידרו סדרי קרב מול ישראל, ושבו (הכנעני) ממנו (מישראל) שביה גדולה.

-        תרגום יונתן, וגם ירושלמי (קטעים), מרחיבים את פסוק התורה.

הם כותבים  וְשָׁבָא מִנְהוֹן שִׁבְיָא רַבָּא, שבעברית ושבה ממנו שביה גדולה, כאשר במקרא כתוב וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.

רש"י מפרש:

וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי – אֵינָהּ אֶלָּא שִׁפְחָה אַחַת.

באותו הספר מפרשים:

וחן שפירוש רש״י על ״וישב ממנו שבי״: שפחה אחת, שונה הוא מפירוש היונתן שתרגם: שביא רבה.

ובספר הגות כפרשיות התורה (נחשוני) העיר, ח״ל: מעניין שהיונתן מתרגם: שביא רבה, מה רוצה היונתן להגיד בזה? אולם ישנם חוקרים האומרים, כי טעות סופר נפלה ביונתן, וצריך לומר ״שביא ריבה״, כלומר נערה , שפחה אחת, כמו חז״ל.

חשבתי על עוד תירוץ אפשרי: אפילו שפחה אחת היא עולם ומלואו, ז"א, שִׁבְיָא רַבָּא.