וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת מסעי:

[במדבר לג ט] וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם.

[תרגום אונקלוס] וּנְטַלוּ, מִמָּרָה, וַאֲתוֹ, לְאֵילִים; וּבְאֵילִים תְּרֵי עֲסַר מַבּוּעִין דְּמַיִין, וְשִׁבְעִין דִּקְלִין--וּשְׁרוֹ תַּמָּן. 

[תרגום יונתן] וּנְטָלוּ מִמָרָה וַאֲתוֹ לְאֵילִם וּבְאֵילִם תַּרְתֵּיסְרֵי עִינְוָון דְמַיָין לִתְרֵיסַר שִׁבְטִין וְשׁוּבְעִין דִיקְלִין כֻּלוֹ קֳבֵיל שׁוּבְעִין חַכִּימַיָא וּשְׁרוֹ תַמָן עַל מַיָא:

א' תרגום יונתן מוסיף תַּרְתֵּיסְרֵי עִינְוָון דְמַיָין לִתְרֵיסַר שִׁבְטִין וְשׁוּבְעִין דִיקְלִין כֻּלוֹ קֳבֵיל שׁוּבְעִין חַכִּימַיָא שבעברית שנים עשר מעיינות לשנים עשר השבטים ושבעים דקלים כולם כנגד שבעים חכמים .

ב' על ידי התוספת הזאת, תרגום יונתן רואה את המקום כהשגחה עליונה על עם ישראל, התאמה מוחלטת בין המקום לבין העם.

ג' אבל, אפילו כך, עם כול הטוב שיש במקום הזה, עם ישראל לא עוצר כאן, באילים, אלא ממשיך אל ארץ ישראל, למרות כול הקשיים שבדרך.

יכול להיות כאן רמז לעם ישראל שבימינו אלה, כמה שיכול להיות טוב בחוץ לארץ ישראל, על היהודים להגיע לארץ ישראל!

ד' יכול להיות ששם המקום הוא אילם או בכתב מלא אילים. שם זה יכול להיות כוח, עוז, אומץ . יכול להיות שהמקום הזה, אפילו שהיו בו מים ותמרים, היה מקום קשה לעם ישראל, דווקא בגלל שלא היה מיועד לו.