וְכֹל אֲשֶׁר-יִגַּע עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת חוקת:

[במדבר יט טז]  וְכֹל אֲשֶׁר-יִגַּע עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בַּחֲלַל-חֶרֶב אוֹ בְמֵת, אוֹ-בְעֶצֶם אָדָם, אוֹ בְקָבֶר--יִטְמָא, שִׁבְעַת יָמִים. 

[תרגום אונקלוס] וְכֹל דְּיִקְרַב עַל אַפֵּי חַקְלָא, בִּקְטִיל חַרְבָּא אוֹ בְּמִיתָא, אוֹ בְּגַרְמָא דַּאֲנָשָׁא, אוֹ בְּקַבְרָא--יְהֵי מְסָאַב, שִׁבְעָא יוֹמִין.

[תרגום יונתן] וְכָל מַאן דְמִקְרַב עַל אַנְפֵּי בָרָא וְלָא בְּמִיתָא דְבִכְרֵיסָא דְאִמֵיהּ בִּקְטוֹל סַיְיפָא אוֹ בְּסַיְיפָא דְקָטִיל בֵּיהּ אוֹ בִּשְׁכִיבָא שְׁלֵימָא וַאֲפִילוּ בְּגַרְמֵיהּ כְּשַעַרְתָּא אוֹ בְגַרְמָא דְאֵינָשָׁא חַיָא דְפָרַשׁ מִנֵיהּ אוֹ בִּקְבוּרְתָּא וְגוֹלְלָא וְדוֹפְקָא יְהֵי מְסָאָב שׁוּבְעָא יוֹמִין:

א' תרגום יונתן לעברית [שרת"י במדינות – במדבר דך 327]:

וכל מי שיגע על פני החוץ, ולא במת שבבטן אמו, בחלל חרב או בחרב שהרג בו (שחרב הרי הוא כחלל), או במת שלם, ואפילו בעצמו (בשיעור) כשעורה, או בעצם אדם חי שפירש ממנו, או בקבר וגולל ודופק, יהיה טמא שבעת ימים.

ב' כתוב הלכות טומאת מת פרק ה [משנה תורה דהרמב"ם– ספר טהרה]:

ד [ג] כלים שנטמאו במת, בין במגע בין באוהל--הרי הן לנוגע בהן, כנוגע במת עצמו; מה המת מטמא הנוגע בו, בין אדם בין כלים, טומאת שבעה--אף כלים שנטמאו במת, הן והכלים או האדם שייגע בהן, טמאין טומאת שבעה:  שנאמר "בחלל חרב או במת"  (במדבר יט,טז), מפי השמועה למדו שהחרב כמת.  והוא הדין לשאר כלים, בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים.

ה  הרי הוא אומר "כול הורג נפש וכול נוגע בחלל" (במדבר לא,יט): וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג, זרק אבן והרג--נטמא שבעת ימים; אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה, מפני שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו--שהרי נגע הכלי במת.

ג' לכן, החרב יכולה להיות מתכת, או אבן, או אפילו מוט עץ.

אבל, כתוב בספר שמות, פרשת יתרו:

[שמות כ כב]  וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית:  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ.

הפירוש המקובל הוא שכלי ברזל (גזית או גזוזות) אסור בבניית המזבח.

ועוד, כתוב בספר דברים, פרשת כי תבוא:

[דברים כז ה] וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל.

יכול להיות שהתורה אוסרת את הברזל בבניית המזבח, הסיבה היא שברוב רובם של המקרים החרב ההורגת היא מברזל, ולא מעץ או אבן.