פירוש התורה - דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

1.     כתוב בספר ויקרא, פרשת תזריע:

[ויקרא יב ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא.

[תרגום אונקלוס] מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמֵימַר, אִתְּתָא אֲרֵי תְּעַדֵּי, וּתְלִיד דְּכַר--וּתְהֵי מְסָאֲבָא שִׁבְעָא יוֹמִין, כְּיוֹמֵי רִיחוּק סְאוֹבְתַהּ תְּהֵי מְסָאֲבָא. 

[תרגום יונתן] מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימָר אִתְּתָא אֲרוּם תַעֲדֵי וְתֵילִיד בִּיר דְכַר וּתְהֵי מְסָאָבָא שַׁבְעָא יוֹמִין הֵי כְיוֹמֵי רִיחוּק סְאוּבְתָּהּ הֵיכְדֵין תִּסְתָּאֵב:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 166]):

"דבר אל בני ישראל לאמור, אישה כי תהרה ותלד בן זכר, ותהא טמאה שבעה ימים, כימי נדת טומאתה, כמו כן תטמא."

רִיחוּק – removal, distance – הרחקה, הסרה, מרחק (מילון יאסטרוב)

אם רִיחוּק בארמית זה נִדַּה במקרא, הרי המובן של ' נִדַּה' הוא 'הרחקה, הסרה, מרחק'.

לעניות דעתי, יש בזה דבר עצום: הכוח, ההשפעה הגדולה שיש בהרחקה, בהסרה. יש לזה אולי, כמה תירוצים: עם ישראל הוא עם שהתרבות שלו היא 'עם ישראל ערבים זה לזה', וגם 'שבת אחים גם יחד'. התרבות של עם ישראל היא טובת הכלל קודמת לטובת הפרט.

תירוץ אחר, בעת העתיקה, היה קשה עד בלתי אפשרי לפרט לשרוד ללא הקשר, התמיכה, העזרה ההדדית של הכלל. לעניות דעתי, זאת תרבות נהדרת, אנושית למפליא, שמתאימה ביותר גם בזמנינו אלה. אבל, בזמנינו אלה, תנאי המחיה, רמת החיים, עלו לאין זכר לתנאי החיים לפני שלושת אלפים שנים, ואפילו לפני מאה שנים. כתוצאה מזה, גם התלות של הפרט בכלל נעשה חלש וחלש יותר. יש אולי להוסיף שכאן הכלל הוא המשפחה, הקהילה הקרובה והמוכרת, ובמובן רחב יותר השבט, והעם.

לעניות דעתי, בימינו, יש לי הרושם שהתלות או הקשר של הפרט עם הסביבה הקרובה הטבעית, בראש ובראשונה המשפחה, והקהילה הקרובה, נחלשו מאד. מקומם נתפס על ידי המדינה, ואזי מגיעים אל 'מדינת הרווחה'. לעניות דעתי, 'מדינת הרווחה' מחליפה בחלק גדול יחסית מהתפקידים, 'משחררת', את המעגל הקרוב, הטבעי, על ידי מעגל רחוק יותר של המדינה, מדינת הרווחה.

מצאתי קישור מעניין על מאפיינים של מדינת הרווחה: https://www.hofstede-insights.com/country-comparison/ .