פירוש התורה - אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה: אֲנִי, יְהוָה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

 כתוב בספר ויקרא, פרשת אחרי מות:

[ויקרא יח ו] אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה:  אֲנִי, יְהוָה.  

[תרגום אונקלוס] גְּבַר גְּבַר לְכָל קָרִיב בִּסְרֵיהּ, לָא תִּקְרְבוּן לְגַלָּאָה עֶרְיָא:  אֲנָא, יְיָ. 

[תרגום יונתן] גְבַר טְלֵי וּגְבַר סִיב לְכָל קְרִיבַת בִּישְרֵיהּ לָא תְקַרְבוּן לְבַזָאָה עִרְיָיתָא בְּתַשְׁמִישְׁתָּא וּבְפִרְסוּמֵי עִרְיָיא אֲנָא יְיָ: 

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 294]):

"איש קטן ואיש זקן, לכל קרובת בשרו לא תקרבו לבזות העריות כתשמיש, ובפרסום ערווה, אני ה׳."

-        תרגום יונתן מוסיף וּבְפִרְסוּמֵי עִרְיָיא שבעברית ובפרסום ערווה.

זה מדהים! כאילו הפירוש שבתרגום יונתן נכתב בימינו אלה, כאשר יש טלפון חכם, וכול היישומונים האחרים הקשורים אל הטלפון החכם. אם זה יכול לנחם, התופעה לא חדשה, ולא רק בימינו אלה. כנראה, נפש האדם בימינו דומה מאד לזה לפני אלפיים שנים, ולפני שלושת אלפים שנים. היצר הרע בימינו דומה מאד ליצר הרע בעת העתיקה. ההבדל אולי, ביכול הטכנולוגית להפיץ את היצר הרע בימינו, הרבה הרבה יותר מפותחת בימינו מאשר לפני אלפי שנים. אבל, דבר זה דווקא עושה את היצר הרע הרבה יותר מסוכן בימינו, מאשר לפני אלפי שנים, דבר שדורש מאמצים הרבה יותר גדולים לבלום את יצר הרע בימינו, מאשר לפני אלפי שנים, ומאשר לפני מאות שנים.

-        תרגום יונתן מוסיף לָא תְקַרְבוּן לְבַזָאָה שבעברית לא תקרבו לבזות.

אולי, יש בתרגום יונתן מן שורש של המצווה, יש במעשה זה ביזוי, מעשה לא ראוי מבחינה מוסרית. לעניות דעתי, יש במצוות הקב"ה, ותרגום יונתן מרמז על זה, יש ממד מוסרי, רוחני, מיוחד לאנושות. המצוות של הקב"ה מצוות לא רק כדי לשמור ולשפר את הממד הגופני, החומרי, אלא, ובהרבה מקרים בעיקר, לשפר, אפילו לא רק לשמור אלא לשפר, כול הזמן לשפר, להעלות, את הממד המוסרי, הרוחני. אפשר אולי להגיד שמה שמבדיל את האנוש מהחי זה ממד המוסר שבאנוש.