[במדבר יא ד] וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.

 בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

          כתוב בספר במדבר, פרשת בהעלותך:  

[במדבר יא ד] וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.

[תרגום אונקלוס] וְרַבְרְבִין דְּבֵינֵיהוֹן שַׁאִילוּ שַׁאֵילָתָא וְתָבוּ וּבְכוֹ אַף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרוּ מַן יוֹכֵילִנַּנָא בִשְׂרָא׃

[תרגום יונתן] וְגִיוֹרַיָא דְאִתְכְּנָשׁוּ בֵּינֵיהוֹן שְׁאִילוּ שְׁאֵילְתָּא וְתָבוּ וּבְכוּ בְּרַם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאָמְרוּ מַאן יֵיכְלִינָנָא בִּשְרָא:

א' תרגום יונתן בעברית:

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ שאלו שאלה ושבו ובכו אבל (גם, אף) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרוּ מַן יוֹכֵילִנַּנָא בִשְׂרָא.

-        אולי דבר מעניין: כתוב במקרא הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, כתוב בתרגומים שְׁאִילוּ שְׁאֵילְתָּא שבעברית שאלו שאלה.

יכול להיות שמכאן בא הביטוי "חוזר בשאלה", חס וחלילה, ז"א, חוזר בתאווה.

קראתי בוויקיפדיה על המוסג  'חזרה בשאלה' וגם 'יציאה בשאלה'. אלה מוסגים מודרניים, עכשוויים, שאין להם שום קשר עם פסוקים במקרא, או בספרות הקודש. עוד יותר, זה שם שנבחר על ידי מי שיצא בשאלה, ולא על ידי החכמים. לכן, התירוץ שלי לא נכון. אבל, לעניות דעתי, הוא יפה!

ב' תרגומים דומים למקרא.