[במדבר יא כה] וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ.

 דברים חיים רחמים

       כתוב בספר במדבר, פרשת בהעלותך:   

[במדבר יא כה] וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ.

[תרגום אונקלוס] וְאִתְגְּלִי יְיָ בַּעֲנָנָא וּמַלֵּיל עִמֵּיהּ וְרַבִּי מִן רוּחָא דַּעֲלוֹהִי וִיהַב עַל שִׁבְעִין גּוּבְרָא סָבַיָּא וַהֲוָת כַּד שְׁרָת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וּמִתְנַבַּן וְלָא פָסְקִין׃

[תרגום יונתן] וְאִתְגְלֵי יְיָ בַּעֲנַן אִיקַר שְׁכִינְתָּא וּמַלֵיל עִמֵיהּ וְרַבֵּי מִן נְבוּאָה דַעֲלוֹי וּמשֶׁה לָא חָסַר מִדַעַם וִיהַב עַל שׁוּבְעִין גוּבְרִין סָבַיָא וַהֲוָה כַּד שְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וּמִתְנַבָּן וְלָא פָּסְקִין:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 178]):  

ויתגלה ה׳ כענן כבוד שכעתו, וידבר עמו, ויגדל מן הנבואה אשר עליו. (ואעפ״ב) ומשה לא חסר כלום. וייתן על שבעים איש הזקנים, ויהי כנוח עליהם רוח נבואה, ויתנבאו ולא פסקו.

מִידַּעָם - כְּלוּם; דָּבָר

-        תרגום יונתן מוסיף וּמשֶׁה לָא חָסַר מִדַעַם שבעברית ומשה לא חסר כלום.

אותו ספר ([שרת"י במדינות – במדבר דף 178]) כותב:

ודרז״ל: למה היה משה דומה באותה שעה, לנר שהוא מונח על גבי מנורה. הכל דולקין ממנו. ואין אורו חסר כלום.

לעניות דעתי, אפשר אולי להוסיף: כאשר מדליקים נר מנר, ברגע של הדלקה, הנר שמדליק בוער חזק יותר מאשר באופן רגיל, ומת אכל יותר במהירות מאשר באופן רגיל. לכן, נכון שאורו לא משתנה ולא פוחת, אבל 'חייו' מתקצרים, על ידי כך שמדליק, 'מחייה' נר אחר.

רק הקב"ה אין סופי, נותן שפע ולא משתנה, מקבל נוח רוח ולא משתנה.