פירוש התורה - וּמִקְצֵה אֶחָיו, לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים; וַיַּצִּגֵם, לִפְנֵי פַרְעֹה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 דברים חיים רחמים

 כתוב בספר בראשית, פרשת ויגש:

[בראשית מז ב] וּמִקְצֵה אֶחָיו, לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים; וַיַּצִּגֵם, לִפְנֵי פַרְעֹה.

[תרגום אונקלוס] וּמִקְצָת אֲחוֹהִי, דְּבַר חַמְשָׁא גֻּבְרִין; וַאֲקֵימִנּוּן, קֳדָם פַּרְעֹה.

[תרגום יונתן] וּמִקְצַת אָחוֹי דַבֵּר חֲמְשָׁא גוּבְרִין זְבֻלוּן דָן וְנַפְתָּלִי גָד וְאָשֵׁר וַאֲקֵימִינוּן קֳדָם פַּרְעה:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – בראשית דף 545]):

"ומקצת מאחיו המה חמשה אנשים: זבלון, דן ונפתלי גד ואשר, לקח ויציגם לפני פרעה."

-          כתוב באותו הספר:

וכראי׳ בב״ק ( צב). מאן נינהו חמשה: אותן שנכפלו בשמות, ופירש״י שם: אותן שהוכפלו שמותן

בברכת משה: דן זבולון גד ואשר ונפתלי, והודיעך הכתוב שחלשים שבכולן היו, וצריכין

חיזוק, לפיכך כפל את שמם לחזקם, ואותם הביא יוסף, כדי שלא יברור אותם להיות ראשי גייסות

ולהטריחם, עכ״ל. ובאהבת יונתן הוסיף: וכן הוא בספרי (ברכה פיס׳ שנד, הובא ברש״י דברים, לג

יח), ולמדו זה ממש״כ: ״ומקצה אחיו גו׳״, ולא אמר: ומאחיו לקח גו׳, שהם החלשים, עכ״ל.

-          רש"י מפרש באותו אופן:

ומקצה אחיו - מן הפחותים שבהם לגבורה (ההדגשה שלי) שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ולגד אמר ברוך מרחיב גד ולנפתלי אמר נפתלי ולדן אמר דן וכן לזבולן וכן לאשר זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב) מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו.

-          הלקח נראה ברור: 'לא להוציא עיניים' בשום מצב, ובמיוחד במקום חדש, עם אנשים חדשים לא

מוכרים.