[במדבר כג ט] כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

בס"ד

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

 

דברים חיים רחמים

                כתוב בספר במדבר, פרשת בלק:         

[במדבר  כג ט] כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

[תרגום אונקלוס] אֲרֵי מֵרֵישׁ טוּרַיָּא חֲזֵיתֵיהּ וּמֵרָמָתָא סְכֵיתֵיהּ הָא עַמָּא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא׃

[תרגום יונתן] אָמַר בִּלְעָם רַשִׁיעָא מִסְתַּכֵּל אֲנָא בְּעַמָא הָדֵין דְהִינוּן מְדַבְּרִין בִּזְכוּת אַבְהַתְהוֹן צַדִיקַיָא דִמְתִילִין לְטַוְרַיָא וּבִזְכוּת אִימָהַתְהוֹן דִמְתִילַן לִגְלִימָתָא הָא עַמָא בִלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין לְמִיחְסַן עַלְמָא מְטוּל דִבְנִימוּסֵי אוּמַיָא לָא מְדַבְּרִין:

[ירושלמי (קטעים)] חֲמֵי אֲנָא עַמָא הָאִלֵין מְדַבְּרִין בִּזְכוּת אַבְהַתְהוֹן צַדִיקַיָא דִמְתִילִין לְטוּרַיָא אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב וּבִזְכוּת אַרְבַּעְתֵּי אַמְהָתָא דִמְתִילִין כְּגַלְמָתָא שָרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה הָא עַמָא דְאִינוּן לְבִלְחוֹדֵיהוֹן שַׁרְיָין וּבְנִימוּסֵי עַמְמַיָא לָא מִתְעַרְבִין:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – במדבר דף 396]):  

ויאמר בלעם הרשע: מביט אני בעם הזה שהם מתנהגים בזכות אבותיהם הצדיקים, המשולים להרים, ובזכות אימותיהם המשולים לגבעות, הן העם לבדם עתידים שירשו העולם, מפני שבמנהגי הגויים לא מתנהגים.

-        תרגום אונקלוס בעברית:

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד עתידים לרשת העולם, ובעמים לא יתחשבו ללמוד.

-        ירושלמי (קטעים) בעברית:

רואה אני, העם האלה מדברים בזכות אבותיהם הצדיקים שמושלים להרים, אברהם, יצחק, ויעקב, ובזכות ארבע האימהות, שמושלות לגבעות, שרה, רבקה, רחל, ולאה, העם הזה שהם לבדם מותרים, ובמנהגי העמים לא מתערבים.

-        מעניין אולי, לחשוב על המשל של תרגום יונתן, וגם ירושלמי (טעים): האבות נמשלים להרים, האימהות נמשלות לגבעות. ברוח

המחשבות שבימינו אלה, אפשר אולי לחשוב שהאימהות, כגבעות, בדרגה נמוכה יותר מאשר האבות, כהרים? לעניות דעתי, לא ולא: פשוט דברים שונים, כול אחד עם התפקיד שלו, שונה מתפקיד חברו. האבות כהרים, מורמים, חזקים, מרשימים. אימהות כגבעות, פוריות, נעימות, נוחות, מתאימות וטובות לחיים, למשפחה, לקהילה. משל נפלא!