[במדבר כב כט] וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.

 דברים חיים רחמים

כתוב בספר במדבר, פרשת בלק:              

[במדבר כב כט] וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.

[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר בִּלְעָם לַאֲתָנָא אֲרֵי חַיֵּיכְתְּ בִּי אִלּוּ פוֹן אִית חַרְבָּא בִידִי אֲרֵי כְעַן קְטַלְתִּיךְ׃

[תרגום יונתן] וַאֲמַר בִּלְעָם לְאַתְנָא אֲרוּם שְׁקַרְתְּ בִּי אִילוּ אִית סַיְיפָא בִידִי אֲרוּם כְּדוֹן קְטַלְתִּיךְ:

א' תרגומים דומים למקרא.

-        כתוב במקרא כִּי הִתְעַלַּלְתְּ, תרגום יונתן כותב אֲרוּם שְׁקַרְתְּ שבעברית כאשר שיקרת. גם תרגום אונקלוס כותב בקיצת שינוי

מאשר המקרא: אֲרֵי חַיֵּיכְתְּ שבעברית הרי אתה שוחק. גם כאן, מה הרמז, למה יש שינוי בתרגומים, גם בתרגום אונקלוס, ובמיוחד בתרגום יונתן.

רש"י מפרש ומתרץ:

הִתְעַלַּלְתְּ – כְּתַרְגּוּמוֹ [חַיֵּיכְתְּ, צָחַקְתְּ עָלַי, עָשִׂית מִמֶּנִּי צְחוֹק], לְשׁוֹן גְּנַאי וּבִזָּיוֹן.

לעניות דעתי, גם העובדה שהאתון ראתה את מלאך ה' זה דבר על טבעי. מעניין ומוזר שבלעם לא מתייחס לדיבור האתון, לא מתרשם, לא מתרגש מהדבר העל טבעי הזה. יכול להיות שבלעם כאס על האתון שהסתיר ממנו, שיקר לו, על היכולת העל תבעית הזאת. יכול להיות, לפי הרמז שבתרגום יונתן, שבלעם חושב שדיבור האתון היה יכולת של כול הזמנים, ולא חושב שזה יכולת זמנית, בגלל האירוע של הליכתו 'לקלל' את עם ישראל. יכול להיות שעל ידי זה, תרגום יונתן מרמז על היכולת המוגבלת ביותר עד בכלל לא של  בלעם.