פירוש התורה - וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

 כתוב בספר שמות, פרשת כיתשא:

[שמות לב ה] וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר. 

[תרגום אונקלוס] וַחֲזָא אַהֲרוֹן, וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹהִי; וּקְרָא אַהֲרוֹן וַאֲמַר, חַגָּא קֳדָם יְיָ מְחַר. 

[תרגום יונתן] וַחֲמָא אַהֲרן יַת חוּר נְכִיס קֳדָמוֹי וּדְחִיל וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹי וּקְרָא בְּקַל עָצִיב וַאֲמַר חַגָּא דַיְיָ מְחַר מִנִּכְסַת קְטוֹל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי אִלֵּין דְּכָּפְרִין בְּמָרֵיהוֹן וּפָרְגוּ עִיקַר שְׁכִינְתֵּיהּ יְיָ בְּעִיגְלָא הָדֵין: 

[ירושלמי (קטעים)] וַחֲמָא אַהֲרן יַת חוּר נְכִיס קֳדָמוֹי וּדְחֵיל וּבְנָא מַדְבְּחָא קֳדָמוֹי וּקְרָא אַהֲרן וַאֲמַר חֲגָא:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 386]):

"וירא אהרן את חור זבוח (שחוט, הרוג) לפניו ויירא, ובנה מזבח לפניו, ויקרא אהרן בקול עצב ונמוך, (מצד שירא שלא יהרגוהו כדרך שהרגו את חור ואז תימצא שיהרגו כהן ונביא, ולא יהיה להם תקנה) ויאמר: החג לה׳ מחר מן זבח (שחיטה) הרג אויביו, אלה שכופרים ברבונם, והחליפו כבוד שכינתו של ה׳, בעגל הזה."

-          ירושלמי (קטעים) בעברית:

" וירא אהרן את חור זבוח (שחוט, הרוג) לפניו ויירא, ובנה מזבח לפניו, ויקרא אהרן ואמר חג."

ירושלמי (קטעים) דומה מאד לתרגום יונתן.

-          תרגום יונתן מוסיף וַחֲמָא אַהֲרן יַת חוּר נְכִיס קֳדָמוֹי וּדְחִיל שבעברית וירא אהרן את חור זבוח (שחוט, הרוג) לפניו ויירא.

תרגום יונתן מנסה להסביר את המעשה של אהרון, שבנה את עגל הזהב. יש בהתנהגות אהרון הכהן הגדול רמז עצום: אהרון, הכהן הגדול, מוותר על כבודו, אפילו על כבוד הקב"ה כדי לשמור על בני ישראל מעבירות עוד יותר גדולות.

יש אולי שאלה: אפילו כך, אין בזה מעשה עבודה זרה, מצווה שאין לעבור עליה אפילו במחיר החיים? יש אולי כמה תירוצים למה אהרון לא נמנע לעשות את עגל הזהב אפילו במחיר חייו: אהרון עשה, בנה את עגל הזהב, אבל לא התפלל לפניו, ז"א, לא עבד אותו, לא עבד עבודה זרה. אלא, יותר מזה, לפי תרגום יונתן, אהרון מזהיר ומוכיח את בני ישראל שלא להתפלל לעגל הזהב.

כתב הרמב"ם, הלכות עבודה זרה. הבאתי כמה הלכו, שלעניות דעתי יכולות להאיר הנעשה בפסוק זה  [משנה תורה - ספר המדע - הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים] :

[הלכות עבודה זרה פרק ג] א  כל העובד עבודה זרה ברצונו--בזדון, חייב כרת; ואם היו שם עדים והתראה, נסקל.  ואם עבד בשגגה, מביא חטאת קבועה.

יט  צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהן--מותר לצור אותן, ואפילו הייתה הצורה בולטת.

[הלכות עבודה זרה פרק ז] ו העושה עבודה זרה לאחרים--אף על פי שהוא לוקה, שכרו מותר, ואפילו עשה אותה לגוי, שהיא אסורה מיד:  מפני שאינה נאסרת, עד שתיגמר; ומכוש האחרון שגומרה, אין בו שווה פרוטה.

[הלכות עבודה זרה פרק ח] טו  עבודה זרה של ישראל, אינה בטילה לעולם; אפילו היה לגוי בה שותפות, אין ביטולו מועיל כלום, אלא אסורה בהנאה לעולם, וטעונה גניזה.  וכן עבודה זרה של גוי שבאת ליד ישראל, ואחר כך ביטלה הגוי--אין ביטולו מועיל כלום, אלא אסורה בהנאה לעולם.  ואין ישראל מבטל עבודה זרה, ואפילו ברשות הגוי.

לכן, לעניות דעתי, אהרון לא עבר על המצווה של איסור עבודה זרה, כאשר עשה את עגל הזהב.