וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ;

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ו ו]  וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. 

[תרגום אונקלוס] ותב ה' במימריה, ארי עבד ית אנשא בארעא; ואמר במימריה, למתבר תוקפהון כרעותיה.

[תרגום יונתן]  וְתַב יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אֲרוּם עֲבַד יַת אֶנָשָׁא בְּאַרְעָא וְאֵידְיָין עֲלֵיהוֹן בְּמֵימְרֵיהּ: 

א' תרגום אונקלוס בעברית (תרגום שלי J ):

"ושב ה' באמירתו, הרי עשה את האנושות בארץ. ואמר (ה') באמירתו, לשבור (לפרוק ?) כעסם כרצונם." 

ב' תרגום יונתן לעברית:

"ושב ה' באמירתו, כאשר עשה את האנושות בארץ, והתדיין עליהם באמירתו."

ג' לפי התרגומים, וגם לפי המקרא, וְתַב יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ יש אולי רמז שהקב"ה יכול לחזור במחשבתו, באמירתו, ובמעשיו.

יכול להיות שיש בזה משמעות עצומה: יכול להיות שעל ידי תפילה, עבודת השם, ותשובה אפשר לשנות לטובה את מחשבות הקב"ה.

ד' כתוב בתרגום אונקלוס למתבר תוקפהון כרעותיה שבעברית  לשבור (לפרוק ?) כעסם כרצונם .

יכול להיות שיש כאן רמז על הבחירה החופשית של האדם. במעשה, האדם עצמו מביא עליו את השפע הטוב, או חו"ח ההפך, על ידי מעשיו, לזכות או לחובה.