וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

כתוב בספר בראשית, פרשת בראשית:

[בראשית ו ח] וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.

[תרגום אונקלוס]  ונוח, אשכח רחמין קודם ה'.

[תרגום יונתן] וְנח דַהֲוָה צַדִיק אַשְׁכַּח חִינָא קֳדָם יְיָ: 

א' לעניות דעתי, תרגומים דומים למקרא.

ב' כתוב במילון ארמית עברית http://daf-yomi.com/AramicDictionary.aspx :

רַחֲמִין (תענית ח ב)   -   רַחֲמִים

רָחֲמִין (כתובות קה ב)   -   אוֹהֲבִים

לכן, תרגום אונקלוס מסביר:

"ונוח, מצא אהבה (רחמים ?) בעיני ה'."

-          לפי הסבר זה, חן זה אהבה. פחות מתחבר לרחמים, לפי עניות דעתי.

ג' תרגום יונתן מוסיף וְנח דַהֲוָה צַדִיק שבעברית ונח היה צדיק .

תרגום יונתן מחזק את המקרא, למה נח מצא חן בעיני הקב"ה. לעניות דעתי, זאת הפעם הראשונה שמופיעה המילה צדיק בתרגום יונתן.

לכן, אפשר אולי לשאול מה זה צדיק?

-          כתוב באתר צדיק – ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/צדיק :

התואר "צדיק" ניתן במקרא לאדם המתהלך בתומו (ספר משלי, פרק כ', פסוק ז': מתהלך בתמו צדיק), וכהיפוך של הרשע. האדם היחיד שזכה לתואר זה בתורה הוא נח, שנקרא צדיק תמים (ספר בראשית, פרק ו', פסוק ט'). בנביאים מכונה המשיח בתואר צדיק (ספר זכריה, פרק ט', פסוק ט').

-          בספר משלי כתוב:

[משלי כ ז] מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק;    אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו.

-          יש פירושים לפסוק שבספר משלי:

[רלב"ג] "מתהלך בתומו"-  הצדיק שהוא מהלך בתמימו' וביוש' במדותיו ובדעותיו והו' איש אמונים על דרך האמת לא די שיהיה נשמר מהרעות כי גם בניו יהיו מושגחי' מהש"י בסבתו עם שמתכונתו גם כן שיישי' בניו לעבודת השם ית' ותדבק בהם גם כן ההשגח' מצדם:

[מלבי"ם] "מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו"-  הצדיק הוא מי שעושה מעשה הצדק ואינו עדיין תמים, כי גדר התמימות הוא שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד לא לשם כבוד ותפארת ופניה חיצונית שאז לא יעמוד בצדקו תמיד, ונמשך למ"ש איש אמונים מי ימצא, וא"כ גם הצדיק אינו תמים לעשות באמונה, אבל הצדיק המתהלך בתומו לעשות כל מעשיו לש"ש (ועז"א מתהלך שמורה על התמידות שהתמים לא ימוט בשום פעם) הגם שלא ישיג השבח המדומה, הלא "אשרי בניו אחריו", כי שכר התמימות (שלא רצה ליהנות משכר מעשיו) ישאר לבניו דור דורים:

-          אין לי מה להוסיף.